קולוניה דל סקרמנטו – Colonia del Sacramento

קולוניה דל סקרמנטו, שם דיי ארוך לעיר קטנה. מכונה בפי כולם קולוניה. אז כפי שציינתי, עיר נמל קטנה, שלווה, רגועה. מונה כ- 30,000 תושבים וממוקמת באזור הדרום מערבי של אורגוואי, מתפרשת על חופו של מפרץ ריו דה לה פלטה (Rio de la Plata). העיר עתיקה למדיי, קיימת משנות ה-80 של המאה ה-17, הרחובות של האזור העתיק בעיר יפים מאד וכדאי לשוטט בהם.

אז אם אמרנו שיש מקומות שבאים אליהם בשביל לנוח ויש כאלו בשביל להיות בתזזית ורק לעבור מאתר לאתר, אז את המקום הזה אפשר לקחת באיזי. לא למהר לשום מקום. לבלות כמה ימים במנוחה, רגיעה, לטייל ברחובות היפים של העיר, להשכיר קטנוע ולחקור את הסמטאות, לבלות בחופים, ליהנות ממסעדות דגים שונות (בכל זאת, עיר נמל.. ברור שיהיו מסעדות דגים) ולטייל בשווקים.

קונוונטו דה סן פרנסיסקו - Convento de San Francisco

משמעות המילה קונוונטו היא מנזר. המנזר נבנה במאה ה-17, אך כיום אלו מכם שיחליטו ללכת לבקר ימצאו רק הריסות. מסתבר שגם הריסות יכולות להיות מעניינות, איכשהו הן מספרות סיפור. אני מצאתי את המקום מעניין, אך אני לא בטוחה שכולם יתחברו למקום מסוג זה. ליד המנזר יש את המגדלור, כדאי לטפס עליו, נקודת תצפית נהדרת על העיר. הריסות המנסר והמגדלור נמצאות ברובע העתיק של העיר, באזור הכיכר המרכזית Plaza Mayor.

המוזיאון העירוני – Museo Municipal

אני כבר מזמן הגעתי למסקנה, שכל הקשור למוזיאונים, אני מאד אוהבת. יש משהו מיוחד ביכולת השימור של חפצים מתקופות עתיקות. מה לעשות, אנחנו לא היחידים פה. היו תקופות חיים שלמות לפנינו ויהיו גם אחרינו. מוזיאון רק מנציח דברים קטנים מאותם תקופות. המוזיאון העירוני, הוא מוזיאון של העיר (בחירת שם נהדרת) הוא מציג תערוכות ומיצגים מתקופות שונות שלה. הוא מציג אוסף של מיצגים מיוחד במינו ביניהם הריסות ספינה, שרידי הגה ושלד של ליוויתן.

המוזיאון הפורטוגזי – Museo Portugues

כבר הזכרתי קודם שקולוניה דל סקרמנטו היא עיר שקיימת מהמאה ה-17. במקור העיר נבנתה כעיר פורטוגזית, מה שמסביר את הימצאות מוזיאון פורטוגזי בעיר. בתוך המוזיאון אפשר לראות מיצגים ישנים מהתקופה הפורטוגזית של העיר, ביניהם מפות ישנות, רהיטים, חפצי פורצלן וחרסינות שונות, תכשיטים ומדים.

איגלסיה מטריס – Iglesia Matriz

איגלסיה מטריס, או בעברית, כנסיית מטריס, היא הכנסייה העתיקה ביותר הקיימת באורגוואי. היא נבנתה בשנת 1680 ובמהלך המאות הבאות נבנתה מחדש פעמיים. המבנה של הכנסייה מיוחד במינו, כדאי ללכת לראות. להתרשם מדתות אחרות, לראות את הטקסים והריטואלים של המאמינים. הכנסיה שוכנת בכיכר דה ארמס (Plaza de Armas). במידה ותחליטו לשאול את המקומיים לגבי הכוונות לכיכר, כדאי לדעת שהכיכר הזו ידועה גם בשם מנואל לובו (Plaza Manuel Lobo).

הכנסו לכאן לעוד מידע על דרום אמריקה.

מונטווידאו – Montevideo

כמו שאתם בטח כבר שמעתם יש מדינות שהן מדינות חובה.. לא שמעתי על הרבה מטיילים שטיילו בדרום אמריקה וויתרו על ארגנטינה, למשל. מצד שני יש לא מעט מטיילים שמוותרים על אורגוואי, יש שיגידו כי היא יקרה מדי (כמובן שהכל יחסי למדינות שמסביב אשר זולות יותר) ויש שפשוט קצרים בזמן ורוצים לראות מקומות אחרים. בכל מקרה, אם יש לכם את הזמן ויש את הכסף אז אורגוואי הוא יעד מעניין לא פחות. עיר הבירה של אורגוואי היא מונטווידאו. העיר עצמה גדולה ולמיטב הבנתי גרים כאן המון תושבים.. יותר מחצי מכמות התושבים הכוללת של אורגוואי. האופי של העיר הוא מודרני ומפותח. רחובות גדולים ומטופחים, ויש את העיר העתיקה שהיא אזור תיירותי מיוחד בפני עצמו. מטיילים רבים מגיעים למונטוידיאו אף בטיסה ישירה מבואנוס איירס, בירת ארגנטינה.

שוק הנמל- Mercao del Puerto

אז אם כבר ציינתי שאזור העיר העתיקה הוא אזור תיירות בפני עצמו, חובה ללכת אל שוק הנמל. שווקים זה אחד הדברים שללא ספק מאד נפוצים בכל יעד אליו תגיעו. אז למה לפספס את אחד השווקים הטעימים ביותר שתיתקלו בו.. אזור שוק הנמל הוא מתחם שיש בו מסעדות נהדרות! כידוע דרום אמריקה זה מקום נהדר לאכול בו בשר.. אומרים שבארגנטינה יש סטייקים נהדרים, אבל אני חייבת לציין שהבשר שאכלתי פה משובח לא פחות. אם אתם בקטע של עסקיות בשעות הצהריים, או ארוחת ערב המשולבת עם יין, יסלחו לי הצמחונים.. אסור לכם לפספס, אתם חייבים ללכת. אני אמנע מלפרט את המנות בתפריט מהחשש שייצא לי שם של קובבה. רק אגיד שכדאי לנסות את הצ'יביטו , זה הולך שם חזק. סוג של בקר בתוך לחמנייה עם הכל בפנים (כנראה שלדחוף הכל לתוך הסנדוויץ' זאת לא המצאה רק שלנו). אה, ואל תבואו ביום ראשון. סגור.

אצטדיון סנטנריו - Estadio Centenario

חובבי הכדורגל בוודאי יודעים היכן נערכו משחקי המונדיאל הראשונים.. אני לא מאוהדי הכדורגל. אבל טיילתי עם כמה כאלו שבקיאים.. בכל אופן, הם דאגו ליידע אותי שהמשחקים הראשונים נערכו באורגוואי, לא פחות ולא יותר במונטווידאו. לא יעזור כמה שהתחננתי וכמה שהסברתי שאני לא בקטע של כדורגל.. וכבר ראיתי אצטדיוני כדורגל במדינות אחרות.. הלכנו. תמיד אני טובה בלקטר לפני, בסופו של דבר היה כיף. מה לעשות, תרבות הכדורגל בדרום אמריקה שונה. אולי זה משהו באווירה של חו"ל.. כנראה שבארץ לא תמצאו אותי על המגרש צועקת "יאללה בית"ר". בכל אופן, משחקות כאן כל מיני קבוצות (עד שמות.. לא צריך להגזים). והמעודדים עושים את זה מכל הלב.. ככה שיוצא שגם בפעם השניה ובפעם השלישית זה ממש נחמד. בסוף אני אפילו אבין מה זה נבדל. לסיכומו של עניין, אם אתם שרופי כדורגל, לכו על זה. אם אתם קצת פחות, נתון לשיקולכם, כנראה שלא תסבלו.

קיטו – Quito

עיר הבירה היפה והנהדרת של אקוודור. ללא ספק מקום מאד שונה בנוף הדרום האמריקאי. יפליא אתכם מאד לראות עד כמה הנוף המבני פה מזכיר את הסגנון האירופאי ולא מזכיר את פרו או קולומביה הסמוכות. אם הגעתם מתקופה של טירוק ארוך ומתיש במקומות באזור, קיטו היא אזור מעולה לעצור, להירגע, לנוח ולחוש שוב את הציוויליזציה חוזרת אליכם לאט לאט. אני כבר מזמן הבנתי שהטיול חייב להיות משולב ביעדים מנוגדים אחד לשני בתכלית, מלינה באוהלים באיזה אתר קיימפינג שכוח אל, להוסטל מפנק עם מקלחת ושירותים צמודים בחדר, אחרת נכנסים לשגרה מאד מהר..

אז אם דיברנו על ציוויליזציה, מומלץ להגיע למרכז ולשבת באיזה מסעדה טובה (ללא חשש מקלקול קיבה..), לשבת באיזה פאב בשעות הלילה וליהנות. מה צריך יותר מזה?

טלפריקו – Teleferico

דרך נהדרת להגיע לנקודות תצפית יפהפיות מסביב לעיר. מדובר ברכבל שעולה גובה של 2000 מטר בערך, בממש מעט זמן.. 10 דקות. לחובבי האתגר, או סתם למופרעים יש גם מסלול הליכה שכנראה ייקח קצת יותר מ-10 דקות.. אולי זה גם הזמן לציין שקיטו ממוקמת גבוה- בערך 2800 מטרים, כך שטיפוס בגבהים כאלו זה לא הדבר הכי פשוט בעולם.

אז מה רואים למעלה? קודם כל נוף והרבה ממנו. שפע של הרים ירוקים, הרים מושלגים, המו צמחיה, עמקים שונים. חוץ מזה שיש כמה נקודות תצפית ואפשר לעבור ביניהן.

אז אחרי שעלינו למעלה אי אפשר לרדת חזרה אחרי 5 דקות (לא חבל על הכסף..).. אז מי שרוצה להעביר את הזמן, יש כאן מסעדות, חנויות מזכרות.. בקיצור יש איפה להסתובב.

מוזיאון מרכז העולם – Mitad del Mundo

באופן מפליא המטיילים (לפחות הישראלים שיצא לי להיתקל בהם) ממהרים להדרים עד סוף ארגנטינה, לאושוויה הרחוקה, כדי שיוכלו לספר שהיו בסוף העולם. מהנקודה המרכזית ביותר בעולם, מטיילים בוחרים להתעלם. משום מה אנשים לא מודעים למיקום של המקום הזה באקוודור, ויותר מזה, לא יודעים שפירוש המילה אקוודור היא הקו המשווה. אז הגיע הזמן לשים לזה סוף ולתקן את העוול שנגרם למרכז העולם. במרחק של 50 דקות נסיעה בערך מקיטו לכיוון צפון ישנו מוזיאון מרכז העולם, שממש בו עובר הקו המשווה. הסיור כאן הוא לא רק ברמה התצפיתית, להסתכל על מיצגים ולהתרשם, אלא יש סיור מודרך שנותן הוכחות והסברים מדעיים שונים לסוגית הקו המשווה. למשל יש טענה שאומרת שבאזור הקו המשווה, שיווי המשקל חלש יותר. דיי מעניין האמת.

מעבר לעניין הקו המשווה, המוזיאון גם מתאר את חיי האינדיאנים שחיו כאן בעבר (ופה נכנס החלק התצפיתי יותר של המוזיאון, אך לא פחות מעניין).

העיר העתיקה

למרות העובדה שקיטו היא עיר מאד מודרנית, גם כאן יש אזור שמוגדר כעיר העתיקה. מקום בו הארכיטקטורה נשמרה מתקופות ישנות יותר, חגיגה אותנטית. האזור יפה מאד ושונה מאד ממרכז העיר. הניגוד הזה מאד מעניין ונותן מושג קלוש על אורך חיים של התושבים בזמנים אחרים.

איי גלפאגוס - Isla Galapagos

איי הגלפאגוס הם קבוצה של איים באוקיינוס השקט אשר סמוכים לאקוודור בצידה המערבי. למרות שהם לא נמצאים על אדמת אקוודור, הם נחשבים תחת ריבונותה. אחרי שקצת הבהרנו קצת את עניין הגבולות הריבונות ןהשליטה, אפשר להתחיל לדבר על הדברים הבאמת מעניינים..

איי הגלפאגוס הם אתר מדהים אשר כל מטייל אשר מגיע לדרום אמריקה לטיול היה משתוקק להגיע אליהם. בסופו של דבר מטיילים רבים מוותרים על היעד הזה מסיבה אחת פשוטה- כסף. ההגעה אל קבוצת האיים בין אם מדובר בטיסה, או בהפלגות בין האיים- יקרה. השהות במקום- יקרה. אך המראות שרואים שם, שווים כל דולר שתשלמו שם (זה המטבע האקוודורי). בדרך כלל שמתכננים להגיע אל האיים כבר קונים את כל החבילה, טיסה, הלנה, אוכל, הפלגות, תחבורה.. זה בהחלט מפשט את העניינים..

איי גלפאגוס ידועים בעיקר בתופעה המדהימה של בעלי חיים מיוחדים, זנים שונים שרק כאן אפשר לראות (ולא, לא תראו שום דבר דומה ב"גלפאגוס לעניים" בפרו).

אי דארווין – Darwin Island

אז כפי שכבר אמרתי פה הגלפאגוס הוא אזור של קבוצת איים.. אם אתם חובבי צלילות, חובה (!) להגיע אל האי דארווין הצפוני. האי קרוי על שם צ'ארלס דארווין המפורסם, הוגה תורת האבולוציה. על האי הזה פיתח וחקר דארווין את התורה המדוברת והמפורסמת. בכדי להגיע לכאן צריך לקחת הפלגה מיוחדת- הפלגת צלילה. מה שזה אומר שרק צוללים יוכלו להגיע אל האי המדובר.. וכן, לא טעיתם, ההפלגות האלו יקרות. אם הזכרתי קודם שיש בעלי חיים מיוחדים, אז קחו בחשבון שלא מדובר רק באזור היבשה. בעלי החיים שניתן לראות בתוך המים, זנים שונים של דגים, עופות ים, דובי ים (ידעתם שיש כזה דבר??), איגואנות ימיות, ליוויתנים, שוניות ואלמוגים.. מדהים. אחת הצלילות (אם לא הטובה ביותר) שעשיתי בחיי. פרט חשוב (מאד) לגבי מי שמתכנן לצלול, יש פה זרמים חזקים. מי שלא צלל מספיק בחייו ולא מנוסה מספיק, שיוותר.

אי איסבלה – Isabela Island

נכון שבעלי חיים הם האטרקציה המרכזית באיים האלו, יחד עם זאת, תמיד יש עוד דברים שאפשר לראות. על האי איסבלה קיים הר הגעש וולף, פסגתו היא הנקודה הגבוהה ביותר הקיימת בין כל האיים. זאת ההזדמנות להזכיר שהאיים נוצרו כתוצאה מהתפרצויות של הרי געש שונים, ולמעשה הקרקע היא לבה שהתקשתה. וכמו כל האיים, כך גם איסבלה. אומרים שהצורה של האי היא בצורת סוס ים (כנראה שהדרך היחידה באמת לראות את זה תהיה מהאויר..). וכמובן שגם פה יש מגוון עצום של בעלי חיים ביניהם פינגווינים, איגואנות, שקנאים, ויש כאן גם חיה מיוחדת שנתקלתי בה בפעם הראשונה שנקראת קורמורן גלפאגוס, שזהו עוף ללא יכולת תעופה, אך עם קורמים ברגליים, כך שהוא יכול לחיות גם יבשה וגם בים.

מדג'ין - Medellin

מדג'ין היא אחת הערים הגדולות בקולומביה, למעשה היא השנייה בגודלה אם אני לא טועה. העיר הזאת מאד מיוחדת כי היא משלבת בה הכל מהכל. בעיר עצמה יש משהו שמחובר לצד המערבי, ומצד שני תוכלו לראות בה (בעיקר בשולי העיר), לא מעט חוות וצורות חיים שונות.

בעבר היו שולטות בעיר מאפיות וכנופיות. כיום המצב הרבה הרבה יותר רגוע ויש שקט. אני בטוחה שפה ושם עוד קיימות כנופיות, אבל מצד שני, גם בארץ יש כמה כאלו ואנחנו דיי מצליחים לחיות פה ..

סרו נוטיבארה - Cerro nutibara

נקודה טובה להתחיל בה את הסיור בעיר. בסרו נוטיבארה יש נקודת תצפית אשר משקיפה על כל העיר. הזדמנות טובה לגלות את העיר מגבוה ולדעת איפה אתם. לא מעט מטיילים מגיעים לנקודה זו, דיי מסביר את העובדה שיש כאן חנות מזכרות ומקומות לאכול.

מוזיאו אל קסטילו - Museo El Castillo

מוזיאון אשר ממוקם בתוך טירה. בואו נדבר קודם על הטירה, אלו דברים שממש לא רואים בארץ. הטירה עצומה ואליה צמוד גן יפהפה! בהחלט מכניס אותך לאווירה שונה ולתקופה שונה. בשביל להיכנס לטירה אין צורך לשלם. הכניסה בחינם. יחד עם זאת, מי שמעוניין להיכנס אל המוזיאון שבתוך הטירה יצטרך לפתוח את הארנק. במוזיאון עצמו תוכלו לראות לא מעט ענתיקות, ציורים, ביניהם גם ציורים של האנשים אשר גרו בטירה עם השנים, חפצי אומנות שונים יקרי ערך, ועוד שלל תערוכות מעניינות.

פארק טוטוקאן – Parque Tutucan

אזור שממוקם מחוץ למדג'ין, צריך להשקיע קצת בנסיעה בכדי להגיע אליו, אבל באמת שזה כדאי. בתוך הפארק יש שחזור של כפר. נשמע פשוט, אבל למעשה יש שחזור של בתים וחנויות מתקופה הרבה פחות מודרנית. סוג של חזרה אחורה בזמן.

לה פיאדרה דל פניול - La Piedra Del Peniol:

גם במקרה הזה מדובר באתר שממוקם בסמוך למדג'ין. הזדמנות טובה לצאת מן העיר וליהנות מקצת טבע. מדובר בעמק רחב ידיים, עם מספר אגמים. ניתן לטייל שם, ליהנות מן הנוף המדהים של ההרים מסביב, ולהשתכשך במיי האגמים. בתוך העמק יש גם סלע גדול (גדול מאד), כאשר בחלקים מסויימים ממנו יש חציבה של מדרגות. מומלץ בחום לעלות עליהן להגיע עד למעלה ולהביט בנוף המדהים שניתן לראות מן הגובה.

בכדי להגיע לכאן מומלץ להתמקם או בעיירה אל פניול, או בעיירה גואטאפה (העמק יושב בין שתיהן). לגבי אל פניול, אין לי מושג. במהלך הטיול שלי אנחנו הגענו לגואטאפה, התמקמנו שם ומכאן יצאנו למסלול המסומן. מרחק ההליכה מן העיירה לעמק לא רב בכלל (בערך 3-4 ק"מ), ואם הולכים בקצב סביר, אפשר להספיק לטייל, לנוח באזור האגמים, לטפס על הסלע ולחזור באותו היום (זה מה שרוב האנשים עושים, לא בלתי הגיוני..).

סנטה מרתה - Santa Marta

סנטה מרתה, עיר השוכנת לחופו של הים הקריבי. יש מטיילים שיגידו שזאת עיר דיי נטושה ויש שיגידו שזה כל הקסם שלה. מה שבטוח, מי שמתכנן לצאת לטרקים היותר ידועים שעושים בקולומביה, יגיע לכאן, כי זאת נקודה נהדרת להתמקם בה בכדי להתארגן ליציאה.

העיר האבודה – Ciudad Perdida

עיר אבודה אשר נתגלתה לפני בערך 30 שנה. בעיר הזאת היו חיים בני הטיירונה, עד אשר הספרדים כבשו את המקום.

הטרק עצמו יוצא מסנטה מרתה, חייבים לקחת מדריך (מכאן היתה חטיפת המטיילים לפני כמה שנים), אפשר ללכת לאיבוד בג'ונגלים בדרך.. אז מחפשים איזה סוכנות תיירים, הם מציעים דיל של מדריך, מבשל (3 ארוחות ביום) וסבל (לרוב המבשל והסבל זה אותו בן אדם).

זה המקום לציין שהטרק לא תמיד יהיה פשוט, אבל הוא מדהים ויפה. הוא נמשך 6 ימים. אבל ההליכה בכל יום רגועה יחסית. קחו בחשבון שמדובר באקלים טרופי, אז צפו לגשם במהלך הטרק.. זה הזמן להוציא את המעיל גשם מהתחתית של המוצ'ילה.

פארק טיירונה – Praque Tayrona

את הטרק אל העיר האבודה לא כולם עושים. יש מטיילים שבוחרים לוותר עליו, במיוחד כאלו שכבר עשו את הטרק של העיר האבודה בפרו. אבל פארק טיירונה, בעיניי הוא אתר חובה לכל המטיילים שמגיעים לקולומביה! מדובר בפארק עצום, אשר משלב יערות גשם, ג'וגנלים והדובדבן שבקצפת.. רצועת חופים מדהימה!! חופי ים אשר יד האדם עוד לא נגעה בהם, נשאר בהם משהו טבעי ולא מסחרי (אל תתפלאו שעם כל הטבעי הזה גם תראו איזה נודיסט או שניים שמסתובבים באופן טבעי על החוף).

בכדי להגיע אל החופים עוברים דרך היערות שבדרך. עושים מן טיול קטן ומתרשמים מהסביבה המדהימה. אז יש כמה אפשרויות, יש כאלו שמשכירים סוסים (אלו שממש אוהבים להיכנס לאווירה), יש שכאלו שיעשו את הסיור בתוך הג'ונגל בג'יפ ויש כאלו שילכו ברגל. כך או כך, מדריך נחוץ, בקלות אפשר להתברבר.. (מה לעשות כל העצים דומים אחד לשני). מגוון הצמחייה שיש כאן מדהים, כמות בעלי החיים, כל מיני זנים שלא היה לי מושג שקיימים.. באמת משהו מיוחד.

רוב האנשים מבלים כאן את הלילה. מזג האוויר חם במהלך היום, ובערב יש בריזה מדהימה שמגיעה מן הים. אנחנו הלכנו לאחת המסעדות והשכרנו מהם ערסלים וישנו בחוץ. יש גם כמה מקומות שמשכירים חדרים.. בבדיקה זריזה של החדרים (זוועה.. ואני עדינה) העדפנו לישון בחוץ. לאלו מכם שרגישים לעקיצות יתושים (כמוני למשל), מומלץ בחום להצטייד בדוחה יתושים מכל סוג. רק תחסכו לעצמכם את הגירוד הנוראי.

מוזיאון ארכיאולוגי טיירונה – Museo Arqueologico Tayrona

מוזיאון שיושב בסנטה מרתה עצמה. תכלס, זה לא אתר חובה, בטח למי שלא משתגע על מוזיאונים. אבל מי שמתכנן כן לעשות את הטרק של העיר האבודה, או לטייל בפארק טיירונה, יוכל אולי להבין יותר טוב מי היה השבט הזה.תכלס, זה יכול להפוך את הטיולים האלו ליותר מעניינים.

קרטחנה - Cartagena

קרטחנה שבקולומביה, עיירת החוף הגובלת עם הים הקאריבי. אני חייבת לציין שבמהלך הטיול באזור דרום אמריקה מבקרים בלא מעט עיירות חוף, ולפעמים מרגישים שראית אחת, ראית את כולן.. אך במקום כזה עדיין לא נתקלתי. יש משהו בעיירה, באנשים ובאווירת החופים כאן שגורם לעיירה להראות אחרת לחלוטין. אם לומר את האמת, יש כאן משהו שבעיניי מזכיר קצת את ברזיל.

קרטחנה נחשבת לאתר נופש מאד פופולארי ומאד נחשב ברחבי קולומביה ודרום אמריקה בכלל. החבר'ה שמגיעים לכאן יכולים לבחור במגוון מקומות לינה רחב למדי, מלונות, הוסטלים, או להשכיר דירה עם עוד כמה אנשים. כמו כן, יש כאן מגוון גדול של מסעדות, בתי קפה, פאבים.. רק תבחרו.

החופים טרופיים, חול לבן, דקלים.. פשוט תענוג מתמשך. ואם כבר ציינתי שקרטחנה מזכירה מעט את ברזיל, אז מי שיטייל בסלבדור בטח ישים לב לדמיון בתרבות המכירה בחופים. הרבה דוכנים על החוף המציעים מאכלים מקומיים, משקאות, שייקים. יש אפשרות גם לעשות מסאז'.. בקיצור, גן עדן!

פלאיה בלאנקה - Playa Blanca

אחד החופים היותר מוכרים ומפורסמים ברחבי קרטחנה הוא חוף בלאנקה.

אל תטעו, לא מדובר בעוד חוף פשוט בעיר (אם אפשר לקרוא לחופים כאן פשוטים..). פלאיה בלאנקה שוכנת על אי בשם איסלה דה בארו (Isla de Baru), אשר ממוקם מערבית לקרטחנה (20 ק"מ פחות או יותר). בכדי להגיע אל האי כמובן שצריך לקחת שיט על גבי סירונת קטנטונת, שיוצאת מהשוק הגדול בקרטחנה, או בשפת התושבים המקומיים מרקדו בזורטו (Mercado Bazurto). כאשר מגיעים נגלה חוף יפהפה! אנחנו בילינו שם יום שלם.. קצת רבצנו על החוף, קצת שנרקלנו, קצת אכלנו.. בקיצור, קצת מהכל. חוף באמת יפהפה. אנחנו בחרנו לחזור עוד באותו היום, אבל יש כאן גם אכסניות שאפשר ללון בהן, ואני גם ראיתי כמה חבר'ה שהתכוננו ללינה על החוף. מה שבא לכם, הכל הולך.

קזינו פרלה דל קאריב - Perla del caribe casino

אני אקדים ואומר.. חבר'ה לא מדובר בלאס וגאס.. תנמיכו ציפיות ולא תתאכזבו. הנמכתם.. עוד קצת.. יופי. עכשיו אפשר לספר קצת על הקזינו. הקזינו דיי חמוד. מקום קטן יחסית, יש כמה שולחנות משחק של בלק ג'ק, כמה מכונות הימורים, רולטות פה ושם.. אבל בהחלט מדובר בשינוי מרענן.

בדרום אמריקה, כל הזמן רואים נופים, טבע, נתקלים בתרבויות שונות, ולי זה לפעמים קצת הרגיש כאילו נכנסתי למכונת זמן, והגעתי לנקודה שכל כך שונה מהחיים היומיומיים שלי.. אז זה דווקא נחמד להיתקל במשהו קצת מערבי. בקיצור, הזדמנות נחמדה לבזבז כמה פזוס.. ומי שיתמזל מזלו גם ירוויח כמה..

אה, כמעט שכחתי. יש פה לא מעט בחורות אשר עובדות במקצוע העתיק ביותר.. כנראה שהן ירצו לשנורר מכם קצת כסף, בכל זאת הגעתם לקזינו, כנראה שיש לכם ממנו.

הקזינו פעיל כמעט בכל שעות היום. מ-3 בצהריים ועד 6 בבוקר שלמחרת.

בוגוטה

בוגוטה הינה עיר הבירה של קולומביה ולמעשה מדובר בעיר הגדולה ביותר בקולומביה כולה. אני לא יודעת מה שמעתם על קולומביה, אבל בבוגוטה העיר מודרנית וחדשנית לחלוטין. תוכלו להתרשם מהמראה של העיר, מהמסעדות המוצלחות (בחלק מהמקומות..), ואם באמת תביטו מסביבכם לא תוכלו גם להתעלם מהפערים הבולטים בין המעמדות. מתושבים אשר חיים במעמד הגבוה,ללא ספק עשירים, מתגוררים בבתי פאר ועד אנשים עניים ברחובות, ותושבים הגרים באזורים הרבה יותר פשוטים.

הר מונסרייט - Cerro de Monserrate
לא מדובר בטיפוס על הר לשם הטרק.. אלא לשם התצפית. אני עליתי על ההר ברכבל, יש גם רכבת הרים שמסיעה עד לפסגה. למעלה רואים את כל העיר וניתן (ואף מומלץ) להתרשם מהנוף ההררי שמסביב לבוגוטה.

בניגוד לתצפיות אחרות שביקרתי במהלך הטיול, בהן אתה מגיע עד למעלה מתבונן בנוף 5.. 10.. 15 דקות וממצה את העניין דיי מהר, מנסה לסחוב עוד כמה רגעים כדי לא להרגיש שהגעת עד למעלה רק בשביל לרדת למטה דיי מהר, פה יש דברים נוספים שתוכלו לעשות אחרי שתמצו את התצפית. יש שוק קטן וחביב, מסעדות (אוכל זה תמיד טוב.. גם אם לא באמת רעבים... מה, אתם כבר למעלה..), גן נוי מרשים למדי.. וכנסייה עם פסל של ישו (שלא ניתן לפספס) .

מלחמות שוורים
לכל מדינה יש את המנהגים והתרבות שמאד אופיינים לה. אחד הדברים שמאד מקובלים בבוגוטה הוא מלחמות שוורים. בכל יום ראשון בכיכר טורוס דה סנטה מריה (Plaza de toros Santa Maria), תוכלו להתרשם מלחימה בין שוורים.. קצת מזעזע בהתחלה, אין מה להגיד.. במיוחד שרואים את הקהל מריע וצועק בהתלהבות.. (מצד שני, זה לא כל כך שונה מאוהדי כדורגל אצלנו בארץ..). מי שמתכנן להתרשם מהחוויה, כדאי להוסיף דבר אחרון, הכרטיסים מעט יקרים.

כיכר בוליבר – Plaza Bolivar
כיכר רחבת ידיים ברובע לה קנדלריה – La Candelaria, בעלת מבנים מרשימים למדי, אחד מהם הוא ארמון הצדק. כמו כן, נמצאים כאן גם הקתדרלה הראשית, ומקום משכנו של ראש עיריית בוגוטה. בכל יום רגיל, הכיכר יחסית שוממת ויש בה רק אנשים עוברים ושבים.. כשמגיעים לכאן ביום בו יש לתושבים בעיר אירוע מיוחד, יום חג או כל דבר שמצריך הגעה לכיכר בוליבר, המראה הוא אחר לגמרי.. המוני תושבים שמתאספים בכיכר, משווה לכיכר מראה מיוחד, חגיגי ומלא שמחת חיים. דבר אחרון שדיי חשוב למטיילים ותיירים בכיכר בוליבר, כאן תוכלו למצוא נקודת אינפורמסיון (מודיעין), שדוברים בה גם אנגלית.

אצטדיון הכדורגל אל קאמפין – Estadio Nemesio Camacho El Campin
מדובר באצטדיון כדורגל שיחסית הוא קטן.. אני מתכוונת יחסית למרקנה בברזיל, או לאצטדיון בוקה בארגנטינה. סך הכל, מדובר באצטדיון המכיל בערך 50,000 מקומות. תושבי בוגוטה נוהגים לפקוד אותו בקביעות שיש משחקים בעיר. אוהבי הכדורגל, גם המטיילים נוהרים למקום הזה.

למידע נוסף הכנסו לאתר זזנו

טרק פוייוה

עוד אחד מהטרקים היותר מפורסמים ברחבי צ'ילה וגם הפעם הוא מוכר וידוע בשל העובדה שמספר ישראלים הלכו בו לאיבוד..

לטרק יוצאים מהעיר אוסרנו, עיר שלא הרבה מטיילים מגיעים אליה בשביל העיר עצמה, אלא בשביל לצאת אל הטרק המדובר. מאוסרנו לוקחים אוטובוס אשר מגיע אל פארק נאסיונאל פוייוה (Praque Nacional Puyehue) (התחנה האחרונה בקו של האוטובוס).

מי שאינו מתכנן לעצור באוסרנו, אפשר גם להגיע מברילוצ'ה בארגנטינה, הטרק סמוך יחסית לגבול.

הטרק עצמו נמשך 4 ימים ובמהלכו נתקלים בשני הרי געש הר געש פוייוה (Volcan Puyehue ) והר געש קזבלנקה (Volcan Casablanca). הנוף מדהים, הרים, יערות, ופסגות מושלגים. מבחינת קושי המסלול, אם לומר את האמת יש כמה איזורים לא פשוטים (אבל באמת שזה כבר אינדיווידואלי).

לפני שאתם מתחילים ללכת דבר חשוב, הטרק הזה חייב להעשות בעונה המתאימה.. אחרת, הוא ממש קשה ומאד מסוכן.

עוד פרט שחשוב לשים לב אליו, במהלך הטרק לכל אורכו יש סימונים. כדאי מאד להשתמש בהם ולא לסמוך על מפה ומצפן (הרי געש משגעים את מצפן..) ואם יש יום עם ראות לא טובה, אולי כדאי לחכות שיתבהר ולא לפספס סימון. הפארק עצום בגודלו התברברות פה זה לא כמו התברברות בשביל ישראל..

אז התחלתם את המסלול, נהדר! אז אני כבר מכריזה שכדאי להתחיל את הטרק עם המון המון כוחות כי כבר בתחילתו, ביום הראשון, יש עלייה.. האמת, כמעט כל היום במגמת עלייה.. ואני אומרת, מה שלא הורג מחשל.. אז בקטנה. החדשות הטובות הן שהיום הראשון הוא יחסית קצר (בערך 4-5 שעות) כי יש גם את הנסיעה אל הפארק..

בלילה, כמו בשאר הלילות תמיד יש אתרי קיימפינג בהם אפשר להתמקם ולהתארגן לארוחת ערב ושינה.

בהמשך הטרק, עוד צפוי לכם טיפוס להר געש, הגעה למעיינות חמים, גייזרים- (שימו לב כי הדרך אליהם לא מסומנת, אך ממשיכים אליהם לאחר הלינה באתר הקיימפינג בלילה השני) אנחנו השארנו את הציוד בקיימפינג שישנו בו והמשכנו אליהם קלילים ומאושרים, ללא ציוד. למי שעדיין תוהה מה הסימון הכי טוב בשביל למצוא אותם.. לכו בעקבות הריח של הגופרית, ככל שתתקרבו הוא יילך ויתחזק. חוץ מזה, אתם גם צפויים להיתקל בנהרות (בדרך לגייזרים), אל תתפלאו אם תצטרכו גם לחצות אותם ותגלו שהמים מגיעים בדיוק לנקודה שמקפיאה את השחלות.. כי לי זה בא דיי בהפתעה.. אז בנות, אל תגידו שלא הזהרתי.. (בנים, אני מניחה שגם לך יהיה קר, אבל אני חייבת להזדהות עם אחיותיי הנשים.. עמכם הסליחה).

טיפ אחרון לסיום, במהלך הטיול כנראה שתיראו תושבים מקומיים על סוסים, חלקם עובדים שם ויש גם כאלו שלא, בכל אופן, הם מכירים את האזור בצורה טובה למדי, אם אתם זקוקים להכוונה או עזרה, אל תהססו לפנות אליהם.

לעוד מידע, הכנסו לאתר זזנו החדש.

פוקון

פוקון לרוב מוכרת למטיילים משום שהיא מהווה את נקודת היציאה לטרק היומי המדובר בהר הויאריקה. יחד עם זאת פוקון הינה עיר השופעת אטרקציות שונות ואם כבר מגיעים לכאן בשביל לצאת לטרק הויאריקה (ומי שמתכוון לטייל בצ'ילה, סביר להניח שיגיע לכאן..), שווה להישאר עוד יום יומיים ולהנות קצת מן העיירה.

פוקון עצמה היא עיירה קטנה ונוחה שנוף הבתים מורכב ברובו מבתי עץ קטנים.. אוירה כפרית משהו. יחד עם זאת, יש כמובן גם את האופציה להתפנק ולהתאכסן בבית מלון שעולה מעט יותר מהמחיר שמטייל ממוצע בדרך כלל משקיע על מקום לינה.

טרק הויאריקה טרווס – Viarrica Travers

מפוקון מהווה בסיס יציאה לטרק באורך של 3 ימים, במהלכו עוברים בין מספר הרי געש, ביניהם גם הר הגעש ויאריקה כמובן. הנוף במהלך הטרק מדהים.. תלוי בעונה כמובן, אבל יש שילוב של הרים ירוקים ושלג על פסגות הרים ובשולי דרכים (או ממש על הדרך אם תטיילו שם בעונה המתאימה). במהלך הטרק מטפסים על אחד מההרים, רואים מפלים ונחלים, וישנים ליד לגונות מדהימות!

לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל לפני כמה שנים היה סיפור על מטיילים ישראלים שהלכו לאיבוד במהלך הטרק הזה ממש (כמובן שהם טיילו בעונה לא כל כך מתאימה..), לסיפור הזה יש סוף טוב. החבר'ה נמצאו ע"י משלחת חיפוש מישראל. בקיצור, גם פה אני אהיה דודה פולניה מעצבנת ואומר להיזהר.. זה לא צריך להיות כזה מסובך, צריך להצטייד במפה עדכנית ופשוט לברר לפני שיוצאים לטרק את מזג האויר..

מעיינות חמים טמס גיאומטריקאס – Termas Geometricas

אם מתרחקים מעט מאזור פוקון יש מספר מקומות בהם אפשר להשתכשך במיי מעיינות חמים. אחד המעיינות הכי מדהימים שראיתי בכל דרום אמריקה היו ממש כאן בסמוך לפוקון. המעיינות ממוקמים בפארק הלאומי ויאריקה (Parque Naciona Viarrica), שם מדובר בשרשרת מעיינות ואני לא מדברת על 2-3 ברכות.. אלא על 17.. כל המעיינות נמצאים בתוך יער מדהים, ירוק ויפהפה!

המקום באמת מרהיב ביופיו וכשאני הייתי שם, היה דיי שקט למען האמת.. אז אתם בטח תוהים איך מקום כזה יפה עדיין לא מפוצץ מטיילים.. אז הנה הקץ'.. הכניסה קצת יקרה (מחיר זה דבר דינמי.. בזמני היה מדובר ב-16 דולר בערך) וההגעה קצת מורכבת, הדרך לשם לא הכי נוחה וצריך רכב שטח גבוה..

המקום פתוח משעות הבוקר ועד שעות הערב, כך שאפשר להעביר שם בכיף יום שלם..

רפטינג

כל חובבי האקסטרים ישמחו לגלות שיש כאן נהר נהדר לרפטינג. נהר בשם טרנקורה Trancura. למי שעדיין לא התנסה בחוויה הנהדרת הזאת, אולי הגיע הזמן להתחיל. בכל אופן, יש כאן רפטינג לפי רמות, אז לא חייבים לעשות את המסלול הכי מורכב. אפשר גם להתחיל בקטן יותר. נחזור לאלו שכבר התנסו בעבר וקצת מבינים בזה, יש אזור במהלך הנהר שהוא מיועד לרמת קושי הגבוהה ביותר, שהוא אזור דיי גועש. אז כמובן להיזהר.. אבל מומלץ.

הר הגעש ויאריקה

ללא ספק צ'ילה ידועה בטרקים ובטיולי היום שלה. אחד מטרקים היותר מוכרים, הוא טרק יומי- הטיפוס להר הויאריקה. טרק פשוט יחסית, לא צריך מפה, לא צריך להכין יותר מדי ציוד, צריך בעיקר שרירים ברגליים וסיבולת לב ריאה.. מדובר בטיפוס לגובה של 2487 מ'.. וכמו שכבר הבנתם, טיפוס זה אומר עלייה.. וכדי לייפות את זה עוד קצת.. העלייה בשלג.

ההכנה המקדימה למסלול של הויאריקה מתרחשת ביום שלפני. עוברים ברחובות פוקון הקרובה להר הויאריקה ומחפשים סוכנות תיירים שמוציאה קבוצה (יש להם הגבלה לכמות אנשים בקבוצה). יש מלא סוכנויות.. אז אם אחת מלאה, או יקרה מדי, או לא נראית לכם.. יש אחרת.

אחרי שסוגרים דיל עם סוכנות, הגיע זמן המדידות.. כן, כן, מדידות. מודדים חליפת טיפוס שמתאימה לשלג, נעליים מיוחדות שלמעשה הן נעלי טיפוס עם דוקרני שלג. כדאי מאד שהן יהיו נוחות.. אחרת אתם יכולים להיתקע 4 שעות של טיפוס (ואולי אפילו יותר) עם כאבים בכפות רגליים.. לא כדאי. חוץ מזה, בסוכנות שלנו קיבלנו גם תיק מיוחד לדברים שלנו, גרזן (פחות נעזרים בה בטיפוס, יותר בירידה) וזהו. אחרי כל שלבי המדידות.. אפשר להתחיל.

אז מגיע יום הטיפוס.. איזה התרגשות.. עשו לעצמכם טובה, תעלו את החלק הראשון ברכבל. הוא לא מעניין יותר מדי, לא מושלג יותר מדי וסתם מעייף לפני העלייה הרצינית בשלג. כשאנחנו עלינו ברכבל ראינו כמה חבר'ה מתחתינו מטפסים ברגל, מתסכלים למעלה ומבט של חרטה בפניהם (סתם, לא ראו את הפנים שלהם.. זה היה גבוה מדי.. אבל אני יכולה רק לתאר לעצמי).

כאמור, העלייה במסלול דיי קבוע, אין יותר מדי שינויים בדרך, מלבד הנוף מדהים שהולך ונגלה ככל שעולים יותר ויותר.

טיפ קטן, מי שמצונן, שיצטייד במלא טישו.. הקור לא עוזר לאף הסתום, והאף הסתום לא עוזר לנשימה המוגברת, והנשימה המוגברת עם אף סתום לא עוזרת לטיפוס.. הבנתם את הרעיון הכללי ובחיי שהכל מנסיון..

אז סוף סוף מגיעים לפסגה, הנוף מדהים (בלי טיפה של ציניות, באמת מדהים). זה גם המקום לציין שהר הגעש עדיין פעיל, אפשר לראות ולהריח מלוע ההר עשן סמיך. אומרים שאפשר גם לראות לבה לפעמים.. אני לא ראיתי כלום חוץ מעשן.

ואחרי שנגמר החלק הקשה של הטיפוס מגיע החלק הכיף. הירידה. מה שעלינו ב- 4 שעות ירדנו בשעה. למי שתוהה איך.. הדרך פשוטה למדי, כל הדרך נעשית בגלישה למטה על הישבן. סוף סוף יש שימוש לחליפות שמדדנו ביום קודם. הרבה יותר נוח לגלוש עליהם ולשמור על הבגדים מתחת יבשים יחסית. זה גם הזמן להשתמש בגרזן איתו עוצרים.

אז איך בעצם זה נעשה. לא יורדים הכל בדוח אחד על למטה.. יש תעלות לאורך הירידה. ובכל תעלה יושבים ופשוט מתגלשים.. כשנגמרת התעלה מסתובבים על הבטן ועוצרים עם הגרזן. נשמע מסובך, אבל לא.. תהיה לכם הדגמה חיה, אל דאגה.

את הטרק מסיימים ספוגים בשלג שנמס לכם על החליפות וסביר להניח שחלק גם ייכנס מתחת לבגדים.. אבל למי אכפת. הטרק באמת כיף. יחד עם זאת, צריך גם להיזהר.. הוא לא בהכרח פשוט והיו בעבר מקרים של תאונות. אז להנות זה חובה.. אבל גם לשמור על עצמכם .

קרטרה אוסטרל

אחת החוויות היותר מוצלחות של הטיול באזור צ'ילה. מדובר בדרך עפר מבודדת למדי (מגלים עד כמה היא מבודדת שנתקעים עם רכב שכור באמצע שום מקום, ומחכים יומיים באוהלים בצד הדרך לחילוץ..) שמתפרסת לאורכה של צ'ילה.. הדרך ארוכה- מדובר כאן על 1000 ק"מ בערך, לכן עושים אותה בדרך כלל עם רכב שכור (רכב שטח גבוה), או בטרמפים.

את הקרטרה אוסטרל שלי עשיתי ברכב שכור עם עוד 4 חבר'ה.. אין ספק שההוצאה יקרה יותר, אך גם משתלמת יותר. לנסוע ברחבי הדרכים שבצידי הדרך רואים טרמפיסטים שמחכים לפעמים גם שעות לטרמפ, בהחלט גורם לך לחשוב שאולי זאת היתה השקעה משתלמת. יתרון נוסף הוא שהמסלול שלך אינו תלוי ביעדים של נותני הטרמפים.התכנון הוא כולו שלך.

אני מניחה שיש גם חוויה מסוימת בלעבור את הטיול בטרמפים, אי הוודאות יכולה להיות גם דבר מרגש, השאלה את מי.

אז כאמור המסלול מתפרס לאורכה של צ'ילה ואפשר לעבור אותו מצפון לדרום, או מדרום לצפון, תלוי בגל בו אתם מטיילים. אנחנו נסענו מדרום לצפון בתחילת מרץ.. מזג האויר היה קר מאד, אך עדיין אפשר היה לטייל, אין ספק שזאת היתה תקופה גבולית. גם הגשם שתפס אותנו הוכיח לנו עד כמה גבולית.

אז יש המון יעדים שאפשר לראות בדרך ולעצור בהם, בחלקם עושים מסלולי הליכה של יום, לפעמים יותר, בחלקם יש מעיינות חמים שאפשר פשוט לנוח ולהירגע, מה שבטוח לאורך כל הדרך הנוף מדהים.

להלן חלק קטן מהמקומות היפים שאפשר לראות בדרך..

אגם גנרל קררה - Lago General Carrera

אגם מדהים ביופיו גודלו עצום, הוא מתפרש גם על שטחה של צ'ילה וגם של ארגנטינה. ניתן לעצור במהלך הנסיעה ולבלות שם כמה שעות בסיור במערות השיש, יש גם אתרי קיימפינג סמוכים אם רוצים ללון באזור, ואפשר גם להנות מהנוף שלו תוך כדי הנסיעה ולהמשיך הלאה.

מערות השיש - Capilla de Marmol

מדובר במערות קטנות הבנויות משיש, ניתן להכנס אליהן עם סירות קטנות כך שממש מתרשמים מהמראה. בכדי להשכיר סירה צריך להגיע לכפר סמוך בשם פוארטו ריו טרנקילו, משם ניתן להשכיר סירות מנוע ומדריך (שהוא גם משיט את הסירה), שהוא מן הסתם יידע לאיפה לכוון אתכם.

פויוואפי – Puyuguapi

רוב המטיילים מגיעים לעיירה וגם עוצרים בה. מדובר בעיירה קטנה עם אוירה של פעם. המקום יפהפה הנוף מרהיב וזה בהחלט נקודה טובה לעצור בה ולנוח מהנסיעה הארוכה (אין ספק שכל יום עוברים חתיכת דרך..). יש כאן לא מעט מקומות לינה, ובכולם תמיד תמצאו חבר'ה צעירים שעצרו לנוח. אנחנו עשינו פה שישי, זאת היתה הזדמנות טובה להכין ארוחה גדולה עם כל האנשים בהוסטל הקטן שישנו בו.

מכאן אפשר להמשיך למעיינות החמים שממש סמוכים לעיירה (10-15 ק"מ)ואפשר גם להמשיך לטיול יום של הקרחון התלוי.

הקרחון התלוי - Ventisquero Colgante

מסלול הליכה של חצי יום עד יום בפארק הלאומי קאולט (Parque Nacional Queulat), במהלכו עולים ועולים ועולים.. כן, המסלול רובו בעלייה עד שמגיעים לנקודת תצפית מדהימה בה רואים את הקרחון התלוי. מדובר בקרחון הממוקם בגובה של 600 מטר בערך והוא יוצא מהמצוק כלפי מטה, כך שהוא נראה תלוי.

טורס דל פאינה

טרק הטורס דל פאינה, או בקיצור הטורוסים, הןא אחד הטרקים המפורסמים בדרום אמריקה. אם הגעתם לאזור בעונה, סביר להניח שגם אתם מתכננים לעשות את הטרק המדובר.

הפארק הלאומי טורס דל פאינה (Torres del Paine), הינו פארק עצום בגודלו בו עושים מסלול של מספר ימים, נתון התלוי במסלול אותו תבחרו לעשות. הטרק לא פשוט ויש לא מעט הליכה, אך הנוף מרהיב שלושת עמודי הגרניט הניבטים על רכס הרי האנדים, מראה מדהים ומיוחד.

אז דיברנו על כמה סוגי מסלולים. בגדול יש את ה- W שהוא קרוי כך על שם הצורה שלו, הוא נמשך 4 ימים. ויש גם את ההיקפי שהוא נמשך 10 ימים (ואני מדברת על אלו שהולכים באיזי.. אני בטוחה שיש מטיילים שתקתקו את זה גם ב-8), ואז רואים את הטורוסים מכל הכיוונים.. אני החלטתי לשמור על שפיות דעתי ועל כוחי במותניי ובחרתי לעשות את מסלול ה- W (טורוסים מקדימה, או טורוסים מאחורה, עם כל הכבוד לעמודי הגרניט.. בעיניי ראית צד אחד, ראית את הכל.. טוב נו, אז אני לא בכושר שיא.)

אז מי נגד מי..

בגדול אפשר להתחיל את המסלול משני הכיוונים או טורוסים (עמודי הגרניט) בהתחלה, או טורוסים בסוף.. אנחנו החלטנו לבנות שיא ולהשאיר את הטוב לסוף.. (יש למה לצפות).

המסלול כאמור לא הכי פשוט בעולם, בטח לא כשמסתובבים עם הציוד על הגב (לא צריך לקחת את כל המוצ'ילה, תשאירו את התיק הגדול בהוסטל וקחו רק מה שאתם צריכים לקיימפינג בשטח ולטרק). עם כל הקושי הנוף משגע, רכסי הרים, אגמים, לגונות, קרחונים, נחלים ומגוון בעלי חיים ועופות מזנים שונים ומגוונים. מדהים. אז אני לא מפרטת לפרטי פרטים מה רואים בכל קילומטר חמישי כי חבל להרוס לכם את החוויה.. בכל זאת, כדאי לגלות בעצמכם.

כמה דברים שכדאי לדעת, את הלילות אפשר להעביר באיזורי קיימפינג מוגדרים בפארק, שבחלקם השינה היא חופשית ובחלקם צריך לשלם סכום סימלי.. חוץ מזה מי שממש רוצה להתפנק יש בקתות עץ שגם אפשר ללון בהן, אבל הן דיי יקרות (יקר יחסי כמובן). אנחנו חלפנו על פניהן, חולמים על לינה במקום עם תקרה וקירות, אך מה לעשות הישראלי המטייל החסכן (שלא נגזים ונאמר קמצן) השתלט עלינו וישנו באזור קיימפינג. לא כזה נורא האמת. אפילו דיי נחמד. ולסיום, טיפ חשוב בנוגע למזג האויר, העונה לטייל באזור פטגוניה בכלל, ובאזור של טרק הטורוסים בפרט מתאימה עד סוף פברואר. אחר כך כבר נהיה קר מדי, גשום מדי וסוער מדי ואין שום אפשרות לעשות את המסלול. אנחנו הגענו ממש בסוף פברואר ונקלענו לכמה מטחי גשמים בדרך שעוד היו נסבלים. כדאי לתכנן נכון את המעבר בין הערים בכדי להגיע בזמן. וכמובן, לפני שיוצאים לטרק אל תשכחו לברר את מזג האויר, בחבל פטגוניה הוא תמיד הפכפכך..

מורו דה סאו פאולו

אחד האיים אשר שמו הולך לפניו.. אז באי כמו שבאי צריך להיות, השלווה, השקט והנירוונה של ברזיל הם השולטים..

האי קרוב יחסית לסלבדור, לכן רוב המטיילים יגיעו אליו לפני או אחרי הקרנבל (במידה ויחגגו את הקרנבל בסלבדור כמובן..).

במורו דה סאו פאולו, או בקיצור מורו, יש לא מעט חופים, אך יש 4 חופים שהם חופים מוכרזים. החלוקה ביניהם תהיה בהתאם למה שתחפשו.. חופים עם שקט, חוף עם הרבה מקומות לינה פוסדות והוסטלים במרחק של דקה הליכה מהחוף (ואני לא מגזימה.. באמת דקה), או חוף בו יש קצת יותר "רעש" מגרשי כדורעף, דוכני פירות ומשקאות על החופים, הרבה תיירים מכל העולם, שמח.. זה הכיוון הכללי.

הכל תלוי במצב רוח שלכם ובאווירה בה אתם חושקים.. בין כה וכה החופים קרובים אחד לשני וניתן לעבור ביניהם בהליכה.. אז זאת לא החלטה הרת גורל.. תיזרמו.

מורו, הוא אחד האיים שהבטלה בו היא התעסוקה העיקרית.. רביצה אין סופית על הים ואכילת אסאי..

אני מניחה שלא כולם יתחברו לזה, אבל מצד שני לא צריך להיתקע פה חודש.. כמה ימים ממצים את העניין לחלוטין.

בכדי להגיע אל האי היפהפה הזה מסלבדור, יש מעבורת ישירה שמגיעה אל האי, מקצר את העניינים ובהחלט חוסך טרטור בין עיירות. עם כל היתרונות של המעבורת, שימו לב לחסרון רציני שיחושו בו בלעי הקיבה הרגישה.. שאמרתי מהירה, התכוונתי למהירה..

הבוץ הורוד

סמוך לנמל (חצי שעה הליכה), ניתן ללכת לאתר מעניין. האתר מורכב מסלעים שמהווים קיר גדול עליו יש בוץ בגוון ורוד. מה שנהוג לעשות זה להגיע, להימרח, לזרוק קצת בוץ אחד על השני, או אחת על השניה (בנים תרגעו..) ואז להנציח את המראה המזעזע בתמונות.. יש שיגידו זה קצת מגעיל, יש שיגידו שיש לבוץ סגולות רפואיות והעור אחר כך הרבה יותר חלק (אני לא הרגשתי כלום..).. אבל בינינו, אצלנו בארץ נמרחים בבוץ של ים המלח, והוא אפילו לא ורוד.. אז מי אנחנו שנשפוט.. זו אחת האטקציות הידועות של דרום אמריקה!

שימו לב כי הבוץ, כאמור, מרוח על קיר סלעי ולפעמים יכולות להיות מפולות, תהיו עירניים למתרחש, לרעשים חשודים (אם תהיה מפולת סביר להניח שתשמעו רעש חזק- לא תפספסו).

פרט חשוב, שימו לב באיזה שעה אתם הולכים אל האתר של הבוץ הורוד. בשעות השפל של הים אין כל קושי ללכת ברגל, בשעת הגאות, אפשר להגיע לאזור רק עם סירה. מי שמתכנן להגיע ברגל, מומלץ שיגיע בבוקר.

מי שמתכנן להגיע לכאן שייקח בחשבון שכל ההתארגנות הכספית כאן קצת בעייתית, יש רק מקום אחד לפדות בו המחאות נוסעים (הידועות בשם טרוולים..)שם יגבו מכם עמלה מטורפת.. יש גם כספומטים, אבל לא יותר מדי.. בקיצור כדאי להגיע לכאן עם סכום כסף נכבד ולא להסתמך על האי. שוב ברזיל לא מאכזבת!!

איליה גרנדה

אז אם כבר דיברנו על איים מתויירים.. אי נוסף שלא מעט מטיילים מגיעים אליו הוא איליה גרנדה, או כמו שתושבים המקומיים נוהגים להגות אותו, איליה גרנג'י (עם חיוך גדול כמובן.. הם תמיד מחייכים).

למרות שהאי מטוייל, האוירה הנעימה והרגועה מצליחה להישמר בו. מפליא, אך אמיתי.

רוב המטיילים מגיעים אל האי מהעיר ריו דה ז'נירו הסמוכה (אמנם במרחק של 3 שעות.. אבל כשנוסעים את המרחקים של ברזיל.. 3 שעות הופכות להיות "סמוכה"). שימו לב, עושים בדיקה דיי קפדנית בתיקים בכניסה לאי מחשש להברחות.. (בכל זאת באתם מריו..). במקרה הזה, אין מה לכעוס או להתמרמר, זה הנוהל וככה מקובל, וכמו שאתם לא כועסים על המאבטח בכניסה לקניון, כך אין מה לכעוס גם פה.. קבלו את זה בהבנה.

המלצה נוספת, כדאי לתכנן את הזמנים שלכם כך שתגיעו אל העיירה שממנה יוצאת המעבורת לאי, אנגרה דוס רייס (Angra dos Reis), בשעה 15:00 בערך (לפחות כך היה כשאני טיילתי). יש רק מעבורת אחת, כמובן שכדאי לברר מראש.. (מי שמתכנן לתפוס את המעבורת בכיוון ההפוך חזרה אל העיירה, המעבורת יוצאת בשעות הבוקר).

לופז מנדז - Lopez Mendez

רצועת חוף מיוחדת במינה, שאליה סירות או כל כלי שיט אחר אינן יכולות להגיע, עובדה ששומרת על המים הרבה יותר נקיים וצלולים ללא זיהום השמן והמנועים. החוף עצמו מרהיב וכל כך יפה.. אחד היפים שראיתי בחיי.. אחד הדברים שמשכו אותי בחוף הזה, זאת השלווה שהוא משרה. בכדי להגיע אליו צריך קצת "לעבוד"..מגיעים אל החוף הסמוךMangues ומשם צריך קצת ללכת (יש גם קצת טיפוס..). אחרי בערך חצי שעה של הליכה וטיפוס בין העצים, מגיעים אל החוף (יש שילוט, אל דאגה) ומגלים את האזור המדהים הזה.. היה שווה כל צעד. עוד דבר שלא תוכלו לפספס על החוף זה את ריבוי הגולשים. לא כל כך מבינה בגלישה, אבל הצלחתי להבין שהגלים פה הם משהו מיוחד.. אז מי שבעניין, הזדמנות טובה לנצל את הים ואת גובה הגלים.

הפלגה יומית

אז דיברנו על חוף לופז מנדז, אבל חוץ ממנו יש עוד חמישה חופים יפים ומיוחדים לא פחות. ניתן לצאת לסיור מקיף בין החופים. נקודת המוצא תהיה מהכפר Villa do Abraao, משם יוצאת סירה אשר עליה תהיו במהלך היום. במהלך הסיור עוצרים בכל חוף וכמובן גם יורדים אליהם. אני מאד ממליצה ללכת לסיור הזה, אחרי כמה ימים של מנוחה ושלווה על האי, ממצים את הסתלבט על האי ומתחשק לי קצת להתרחק ולראות עוד איזורים.. מומלץ בחום.

אני אסיים ואומר, שאיליה גרנדה הוא אי יפהפה ולדעתי כל מטייל ימצא את הדרך שלו להעביר פה את הזמן בהנאה. אוהבי המסיבות וחיי הלילה, מומלץ להגיע לכאן בסופי שבוע, המקום שוקק חיים! מי שמחפש יותר את השקט והשלווה, אמצע שבוע יהיה פתרון טוב.

פלוריאנפוליס

העיר פלוריאנפוליס היא עיר דיי מודרנית ומתקדמת. אך למעשה רוב המטיילים שמגיעים אל העיר, באים בשביל החלק האיי שבה. הסבר קצר על איך העיר בנויה יעשה קצת סדר.

העיר מחולקת לשניים (כמובן שאין חלוקה רשמית..). לכל חלק יש אופי מאד מסויים. אז כמו שאמרנו יש את האזור ה"עירוני" יותר, והשני הוא האזור הממוקם על אי שנקרא "איליה דה סנתה קתרינה"- שם תוכלו למצוא מגוון גדול של חופים. בכדי להגיע אל איליה דה סנתה קתרינה, צריך לקחת אוטובוס לפלוריאנפוליס- אל העיר עצמה ומשם לקחת מעבורת קטנה אל האי.

ואחרי שעשינו קצת סדר בואו נדבר על פלוריאנפוליס. אז כמו שכבר ציינתי, רוב המטיילים ישר מגיעים אל האי. אנחנו הגענו בשעת לילה לאזור, בעונה שבה הוא היה מפוצץ בתיירים.. ולמצוא מקום לישון בו לקח לנו קצת זמן.. וכשאני אומרת קצת זמן אני לא מתכוונת ל- 15 דקות.. יותר בכיוון של שעתיים בהם הסתובבנו עם כל הציוד ממקום למקום ושמענו כי הכל בתפוסה מלאה (לרוב משכירים דירות). בסוף גם החלטנו להתייעל וחלק שמרו על התיקים וחלק הלכו לחפש מקומות לינה. בקיצור, אם אתם יודעים שאתם מגיעים בעונה עמוסה.. תבררו על דירות מראש ותזמינו בטלפון, או שתעזרו בספסרי הדירות בתחנה המרכזית בעיר.

למי מכם שתוהה מה עושים בפלוריאנפוליס.. אז האמת שלא יותר מדי, ובמובן הטוב של ה"לא יותר מדי"..

ים

מדהים. מילה כל כך קטנה שטומנת בחובה אושר כל כך גדול. אטרקציה מומלצת (ותכלס גם דיי עיקרית) לחובבי הבטלה, וכמובן למי שחזר מטרק מייגע, או טיול בביצות. לפעמים מה שצריך זה פשוט לנוח. ופלוריאנפוליס זה המקום לנוח בו. באי יש כ-40 (!) חופים. החוץ שמומלץ להגיע אליו זה בארה דה לגואה (Barra da Lagoa). שם גם מומלץ מאד להתמקם.. האווירה באזור שונה מאד מהעיר עצמה. אם העיר היא עירונית ומודרנית, אז האזור המדובר הוא כפר קטן ופשוט, בו תמצאו דייגים שמחי לבב ואווירת חוף מעולה. בחוף המדובר תוכלו למצוא אזורי גלישה למי שיודע לגלוש (וגם מי שלא.. הזדמנות טובה להתחיל). וכמובן תמיד תוכלו לתפוס פינה על החוף, לשתות בירה קרה, או קוקוס טרופי.. מה שעושה לכם את זה.

מי שמחפש את ההמולה וההמון מומלץ מאד שיגיע בתחילת עונה (תחילת שנה), או בעונת הקרנבל (פברואר בערך). אנחנו הגענו ביום האחרון של הקרנבל (שזה גם דיי מסביר את התפוסה המלאה).. וזאת היתה הזדמנות טובה לראות קרנבל באוירה משפחתית (הבדל מטורף מסלבדור). מי שרוצה קצת שקט, מומלץ שיגיע באפריל.. רק שימו לב, בחודש מאי כבר מתחיל מעט להתקרר, וקצת פחות נעים לשבת בחוף, לשחות, או לגלוש, ואז אין יותר מדי מה לעשות על האי.. כדאי מאד לתכנן את לוח הזמנים שלכם.

מפלי האיגוואסו- ברזיל

כשסיפרתי על ארגנטינה, סיפרתי על מפלי האיגוואסו בצד הארגנטינאי.. למי שבאמת קרא.. בטח זוכר את הדילמה הקשה שעולה אצל רוב המטיילים, באיזה צד של המפלים כדאי לבקר, ברזיל או ארגנטינה.. אני פתרתי את הדילמה בלראות את שניהם.

אז עכשיו הגיע תורו של הצד הברזילאי של המפלים ובעיניי לא פחות יפה ומרשים.

אז אין ספק שבצד הברזילאי אופי הביקור שונה לחלוטין. הטיול הוא הרבה יותר פנוראמי. אין סירות שיורדים איתן אל בין המפלים.. אבל מצד שני אפשר לרדת במדרגות מאד נמוך והולכים על מעין משטח עץ שעובר בין המפלים.. להיזהר על המצלמות- מתרטבים.

אבל בואו נעשה קצת סדר ונתחיל מהתחלה.. אל המפלים בצד הברזילאי מגיעים דרך העיירה פוז דה איגוואסו. יש אוטובוסים שמגיעים ממנה אל הפארק נאסיונאל איגוואסו (Parque Nacional Iguazu), נסיעה לוקחת בערך חצי שעה. כשמגיעים לפארק מגלים כי יש קווי אוטובוסים שנוסעים בכל רחבי הפארק ואפשר לרדת בהם בכל תחנה שתבחרו כך שלא תמיד תצטרכו לגמוע את כל המרחק בהליכה ופשוט תוכלו לראות את החלקים שתבחרו. הפארק מדהים, הוא גדול מאד ומלא בצמחייה טרופית יפהפייה.

אז כמו שאמרתי קודם אופי הטיול הוא באמת יותר תצפיתי, התחנות הראשונות יהיו צפייה מרחוק בהם אפשר להתרשם מגודל וכמות המפלים בתמונה אחת.. מראה מדהים. לאט לאט הולכים במסלול כלפי מטה על גבי גשרים וככל שמתקרבים המראה הולך ונהיה יפה יותר ויחד איתו שומעים את רעש המפלים שהולך ומתחזק. תמיד כשמגיעים לתחנה מסויימת בטוחים שאי אפשר להגיע קרוב יותר ואז מגלים את המשך השביל.. בסופו של דבר מגיעים לתחנה האחרונה שם מגיעים למפלים הכי קרוב שאפשר.. העוצמה של המפלים זה באמת אחד הדברים המדהימים בעיניי.. באמת שאין מילים לתאר. צריך לראות, להקשיב (וכמובן להצטלם!).

בגדול, בסוף המסלול אתם מגלים כי ראיתם את המפלים מכל זווית ובכל גודל אפשרי, אי אפשר לומר שלא הייתם יסודיים.

בדרך למפלים בזמן ההליכה על השבילים והגשרים, מגלים מלא בעלי חיים קטנים וחמודים שאחרי בירור קצת התגלו כרקונים. קשה מאד לתפוס אותם לתמונה ומי שרץ מספיק מהר אולי יצליח לתפוס את הזנב שלהם.. אין מה לעשות הם בורחים ברגע שהם מרגישים מאויימים.. (קצת קשה להאשים אותם, אם עשרות תיירים עם מצלמות היו רודפים אחריכם לתמונה כנראה שגם אתם הייתם מרגישים מאוימים..)

בנוסף לרקונים יש גם ציפורים מיוחדות ופרפרים יפהפיים ועוד מגוון חרקים מיוחדים (לא האמנתי שהצירוף חרקים ומיוחדים אי פעם יסתדר אצלי באותו משפט.. אבל מסתבר שיש הפתעות בחיים).

אני אסכם ואומר שיש משהו קסום בכל האוירה של המקום. הטבע מתגלה במלוא הדרו. ההמלצה שלי היא לא לוותר על הצד הברזילאי של המפלים.. ברור לי שיש לא מעט שיחלקו עליי, אבל יגידו אנשים מה שיגידו.. הצד הברזילאי מיוחד במינו.

למידע נוסף:
ברזיל
דרום אמריקה

פאנטאנאל

פאנטאנאל

הפאנטאנאל, אזור הממוקם במערב ברזיל, נושק לגבול עם בוליביה ופרגוואי. למעשה מדובר באזור שבו יש ג'ונגלים וביצות. הג'ונגלים פחות פראיים מג'ונגלים שראיתי במדינות אחרות. בעיניי זה רק יתרון, קל יותר להתמצא באזור ולמצוא את בעלי חיים מעניינים ולצפות בהם. ואם כבר אנחנו מדברים על חיות, מי שמתעניין בכל תחום בעלי החיים.. ללא ספק כדאי לו מאד להגיע לכאן, אני מדברת על המון בעלי חיים מאנקונדות ועד יגוארים. כמו כן, יש מאות זנים שונים של ציפורים. אני מניחה שקוראים את זה על המסך במחשב זה לא נראה מסעיר במיוחד.. בטח ובטח שיש לא מעט ג'ונגלים וביצות בדרום אמריקה.. אבל זה כל היופי, בכל מקום זה באמת נראה אחרת. ובאמת שאין על מראה עיניים כדי להתרשם מהמראה הזה.

הפאנטאנאל משתרע על שטח גדול מאד- 230,000 קמ"ר (תשתדלו לא ללכת לאיבוד..) והוא רווי בעצים, ביצות (תכלס, המקור שלהם הוא מנהרות שעלו על גדותיהם והציפו את האזור.. המים לא מחלחלים באזור.. נוצרה ביצה). יש כל מיני משטחי יבשה בין ביצה לביצה (כמו איים) שעליהם מטיילים. כמות התמונות שצילמתי באזור היא עצומה.. אני, חובבת צילום שכמותי, מאושרת ומודה על עידן המצלמות הדיגיטליות שלא צריך להתקמצן על הפילים.. ובאמת שהתפרעתי שם.. כמו שכבר אמרתי, ממש קל לראות בעלי חיים.. ועוד יותר קל לצלם אותם, מרחוק יחסית (ברוך בורא הזום..) בלי שיברחו כי האזור פחות סבוך..

אז איך אני הגעתי לשם.. אני הבנתי שיש כמה דרכים להגיע לפאנטאנאל.. הכל עניין של כיוון. אני הגעתי מקורומבה (אבל לדעתי אפשר להגיע גם מקאמפו גראנג'י ואולי אפילו מאד עיירות מהצד השני.. הכל עניין של סוכנויות תיירים). חיפשתי קצת סוכנויות תיירים עם עוד כמה חבר'ה. סגרנו דיל, לשמחתנו גילינו שיש לנו מדריך מאד חביב. ויצאנו לדרך. אם עוד לא ציינתי, אז עכשיו זה הזמן. הטיול לפאנטאנאל נמשך 4 ימים, בהם המדריך באמת עשה עבודה מעולה וידע להגיע למקומות היותר מעניינים בהם רואים בעלי חיים, זוחלים, חרקים וציפורים שראיתי בפעם הראשונה בחיי. בפאנטאנאל יש הרבה חבר'ה שמטיילים, סביר להניח שאולי תתקלו בדרך בקבוצות אחרות.. ובלילה ישנים במחנה אחד גדול עם כולם ואז בטוח תתקלו בעוד אנשים. דווקא היה מגניב, אני נתקלתי עם חבר'ה שראיתי כבר במקומות אחרים (אם אתם על אותו הגל.. תמיד תתקלו באותם אנשים.. ). אני לא יודעת אם זה מה שקורה בדרך כלל, אבל אצלנו היה מעין נסיון להקים פאב עם בירות וכאלה.. נסיון לא רע בכלל. היה כיף. (רק תזהרו לא לשתות מדי וליפול לאיזה ביצה עם תנין..). המחנה הוא קבוע וחוזרים אליו בכל לילה ויוצאים ממנו בכל בוקר לטייל באזור אחר של הביצות. 4 ימים.. אמנם לא מכסים את כל ה- 230,0000 קמ"ר.. אבל בהחלט מקבלים מושג כללי מה הולך שם..

אריאל דה אג'ודה

אי קטן הסמוך לעיירה פורטו סגורו. אמנם האי קטן יחסית, אך הוא אחד המפורסמים ביותר שקיימים בברזיל.. אני בספק אם יש מטייל ישראלי שלא ביקר בו ולא ימליץ לכם להגיע אליו, לא סתם הוא מכונה ישראל דה אג'ודה. אנ שמעתי ופגשתי לא מעט מטיילים שתכננו להישאר מספר ימים ופשוט נתקעו שם לחודש..

בשלב הזה של הטיול שלי אני קצת חששתי מלטייל בעוד ישראלידה.. אבל לבסוף הגעתי אל האי, מה לעשות.. מסתבר שגם אני כבשה ולפעמים גם אני הולכת אחרי העדר.. לשמחתי גיליתי שמדובר בישראלידה מאד חביבה ושמחה, שאפילו המוכרים בחנויות מדברים עברית (ואני לא מדברת על "שלום" ו"מה המצב אחי".. חלקם מסוגלים לנהל שיחה עם משפטים שלמים שמורכבים מנושא, נשוא ומושא ישיר). למי שתוהה, יש כאן גם תיירות מכל העולם, פשוט אנחנו יותר. (תמיד אנחנו איכשהו יותר..)

האי מלא בפוסדות כך שמקום לינה לא תהיה בעיה למצוא ולהתמקח על המחיר זה כבר דבר מאד טבעי (גם בשביל בעלי הפוסדות) ושמחתי לגלות שיש פוסדות ממש יפות עם חדרים נעימים (ולא חדרים משותפים של 20 איש..), בריכה, ארוחות בוקר שלא היו מביישות צימר באירוח כפרי בצפון ומשפחות נחמדות שמנהלות את המקום שעושות לך כביסה ריח של בית (נמאס ממכבסות!).

אז מה עושים כאן? בעיקר סתלבט..

חוף הים

אחרי שמטיילים במספר חופים בברזיל לומדים להעריך חוף ים טוב.. יש כמה קריטריונים, חשוב מספר הדקלים שיש בו, הטעם של הקוקוסים, הגוון של הכחול בים ומספר הרוכלים שמציקים.. אז החוף כאן מאד יפה, אין על מה להתווכח, אבל אני מוכרחה לציין שראיתי כבר יפים יותר.. בשביל להגיע אליו צריך לרדת ירידה של כמה דקות.. קצת מעייף (במיוחד העלייה בדרך חזרה). מי שמתעקש להתפנק עד הסוף יש טוסטוסים שמתפקדים כמוניות והם מעלים ומורידים נוסעים אל החוף תמורת סכום זעום של 1-2 ריאל (אפילו כאן ראיתי ישראלים שמנסים להתמקח.. כן, כן, אין לנו גבולות). מי שמיצה את החוף אחרי כמה ימים (או שמיצה את העלייה).. מוזמן להישאר בבריכה.. בכל אופן, חם ולח פה, לכן מאגר מים כלשהו (אפילו מקלחת..) זה פתרון הכרחי לכל הדיעות.

פורטו סגורו- Porto Seguro

עיירה קטנה שדרכה לוקחים מעבורת אל האי. העיירה נחשבת תיירותית, אבל אני לא שמעתי על יותר מדי מטיילים ישראלים שנשארו לישון בה (זאת תהיה בחירה דיי תמוהה בהתחשב בעבודה שהיא במרחק 10 דקות הפלגה מהאי..) בכל מקרה, בערבים העיירה שוקקת חיים ואז בהחלט כדאי ואף מומלץ לתפוס מעבורת (יש עד שעות מאוחרות ובתדירות דיי גבוהה) ולטייל בשדרה המרכזית בה יש מגוון גדול של דוכנים, חנויות, הופעות רחוב של קפווארה, פסלי רחוב אנושיים, בתי קפה, פאבים, מסעדות ואפילו מועדונים פה ושם.

סלבדור

סלבדור, בירת מדינת באהיה, הידועה גם כעיר הקפווארה ועיר הקרנבל.. העיר עצמה היא ענקית ומונה כ- 2 מיליון תושבים.. ואפשר להתרשם גם מהתרבות שבה.. אני חושבת שהקרנבל זו האטרקציה המרכזית שלה, בין אם בשעות הבוקר והצהריים בעיר העתיקה (יותר משפחתי) או בשעות הלילה, במצעד שיוצא מאזור המגדלור (לא תראו פה ילדים קטנים זה בטוח). לכן כדאי מאד ואף מומלץ לברר את תאריכי הקרנבל מראש (בין ינואר לפברואר) ולתכנן את ההגעה שלכם בזמן.

הקרנבל
עם כל הכבוד למצעד המנצחות בריו דה ז'נירו, ולרקדניות עם הפייטים שזוהרות ומנצנצות, הקרנבל בסלבדור הוא באוירה אחרת לגמרי.. מי שחשקה נפשו במצעד שמח רועש מלא חיים והכי חשוב רוצה להיות מעורב בקרנבל ולא רק לצפות באחד המושבים באיזה אצטדיון, מוטב שיגיע לסלבדור. מרכז הקרנבל זה שיירה של בלוקוס (משאיות ענק) שעל כל אחת מהן עומדת להקה ומנגנת ושרה, בנוסף יש עליה אנשים שרוקדים. בין המשאיות תוכלו לראות אנשים רוקדים, בצידי הכביש תוכלו לראות אנשים רוקדים ועל חוף הים יש אנשים.. לא בהכרח רוקדים..
אז כבר אמרתי שבקרנבל הזה מעורבים, השאלה איך.. אז יש אפשרות לקנות חולצות של הלהקה שאתם רוצים לרקוד איתה (לפעמים קצת מגזימים עם המחירים.. בכל מקרה המקום מפוצץ בתיירים באותה התקופה), אפשרות נוספת היא לוותר על חולצה ולרקוד בין המשאיות וכך לעבור מלהקה ללהקה, מפינה לפינה ואם יש צורך לנוח.. זאת גם אופציה (למרות שהאזור מפוצץ באנשים..).
הקרנבל מתחיל בשעות הערב ונמשך עד שעות הבוקר למשך 5 ימים. אני מצאתי את עצמי רוקדת ומפזזת ריקודי שורות עם ברזילאיות מקומיות (בחיי שהן יודעות לזוז..) בתחילת הערב ולקראת הבוקר רוקדת בלי הכרה לצלילי השפה הפורטוגזית.
ועכשיו לחלק הפחות כיף אבל הכרחי.. קצת אזהרות, המקום צפוף.. שימו לב לא לקחת אתכם דברים יקרי ערך, בהינף יד יכולים לרוקן אתכם מהכיסים שלכם בלי שבכלל תרגישו.. אפילו מצלמות.. עם כל הרצון לתעד את החוויה הזאת כדאי לחשוב פעמיים, או לשמור טוב טוב, או פשוט לקנות מצלמה חד פעמית.. אמנם איכות לא משהו, אבל לפחות מצלמת..
אזהרה שניה, לבנות.. כדאי מאד להסתובב בחבורה שיש בה בנים.. עם כל הכבוד לעידן הפמיניזם ולזה שהאשה של המאה ה-21 יכולה לעשות הכל.. כשמסביבך המוני ברזיאלים שיכורים צפופים אחד לשני, אל תתפלאי אם פתאום יידבק אליך מישהו וינסה לבדוק את מידת החזייה שלך, או באיזה טעם הצוואר שלך.. לעומת זאת, יש להם נטייה להתרחק מבנות אשר מסתובבות עם בנים.. (לא עשיתי סקר על זה, זה לא הוכח מדעית.. אבל זאת המלצה שכדאי לקחת בחשבון..)
סך הכל לא צריך להסתובב בפחד ולהביט מעבר לכתף, צריך להנות ולעשות חיים, פשוט להיזהר.. זה הכל.

קפווארה
אז כמו שכתבתי קודם סלבדור היא עיר שבה תוכלו לראות לא מעט קפווארה, בחוף, ברחוב, רק צריך להסתכל סביב. מכיוון שהם מודעים לעובדה שלא מעט תיירים מגיעים לעיר, יש מקומות בהם אפשר ללכת ללמוד קפווארה.. מדובר בכמה צעדים בסיסיים, אבל יש משהו באמת מגניב בלרקוד ריקוד לקצב של מחיאות כפיים בתוך מעגל לצלילי שירים בפורטוגזית.. ולחשוב שבמקור זה היה ריקוד מלחמה..

ריו דה ז'נירו

אחת הערים היותר מפורסמות ברחבי ברזיל שכמות תייריה ענקית. רבים בוודאי יטעו ויחשבו כי מדובר בעיר הבירה של ברזיל, אך אל תטעו לא מדובר בריו דה ז'נירו, אלא בברזיליה.
אז כמו שאמרנו, העיר מושכת אליה המוני מטיילים מכל העולם, במיוחד אל החוף המפורסם קופקבאנה, אשר באותו אזור תוכלו גם למצוא המון הוסטלים להתמקם בהם.. חשוב מאד, תכינו את עצמכם למזג אויר חם ולח.. וקחו בחשבון שעם כל הלחות והחום מדי פעם יש גשמים ואני לא מדבר על טפטוף.. אז אל תשכחו להצטייד עם כפכפים, בגד ים ומטריה..

חוף קופקבאנה- Copacabana
רצועת חוף ארוכה למדי אשר מתפרסת על כ-5 ק"מ. אחד החופים היותר מפורסמים ברחבי ברזיל. במהלך היום ניתן לראות על החוף המוני מתרחצים, מוכרים על החוף אשר מוכרים קוקוסים, תירס עם חמאה ועוד כל מיני מאכלים מקומיים (יש להם מן קטע כזה למכור שיפודים עם גבינה.. למרות החום..). בשעות הלילה, באזור הטיילת המקום עדיין הומה אדם, יש דוכנים שאפשר לקנות בהם כל מיני מזכרות הביתה, מסעדות שאפשר לאכול בהם, דוכנים קטנים עם מאכלים מקומיים. וכמובן, מי שיבלה את תקופת הקרנבל כאן יוכל לצפות במצעד המנצחות .

קורקובדו- Corcovado
תמיד כשמגיעים למקום חדש יש את המקומות שחובה להגיע אליהם, כי ז מה שכתוב במדריך וזה מה שהחבר'ה מהבית שכבר טיילו לפניך סיפרו שצריך לראות, וזה מה שכולם מסביבך בהוסטל עושים.. אז אני הולכת עם הזרם.. ואם כולם הולכים לקורקובדו, מה.. אני לא אלך?
הקורקובדו זהו אתר מאד מוכר, אולי בגלל התמונה המפורסמת של הפסל של ישו שניתן לראות בכל ז'ורנל תיירות של ברזיל.. הפסל עצום.. רק כשמגיעים ממש לידו מבינים את הגובה.. בערך 30 מטר, משך הבנייה של הפסל היה 5 שנים (!). כמו כן, הוא בנוי על הר כך שגם ניתן לראות אותו מרחבי העיר. כשמגיעים רואים שהפסל עם ידיים פתוחות, הפרשנות לכך היא חיבוקו של ישו את העיר. רוב המטיילים נוטים לעמוד ליד הפסל לפרוש ידיים ולהצטלם כמוהו.. אתם תראו שגם פה סינדרום העדר חוזר על עצמו.. (כן, גם אני הצטלמתי ככה..)


אצטדיון מרקנה- Estadio do Maracana
לא משנה איזה משחק, או איזה קבוצה משחקים באותו שבוע שאתם נמצאים בריו, בעיניי, חובה ללכת לראות משחק. אוהבים כדורגל, לא אוהבים.. זה לא משנה.. מדובר בחוויה תרבותית (כן, כן, תרבותית) שצריך לראות. אנחנו יכולים ללמוד מהברזילאים דבר או שניים על עידוד.. אצטדיון מרקנה הוא אחד המפורסמים והגדולים בעולם.. כמות האנשים שהוא מכיל עצומה כ-70,000.. במשחקים ממש חשובים הוא גם מכיל הרבה יותר. רק להיות במקום הענק הזה, זאת חוויה מאד עוצמתית.. כשרואים גם את כמות האוהדים ושומעים את העידוד.. זה אדיר.
מי שרוצה לברר על משחקים, הסעות למשחקים, מחיר כרטיסים, הדרך הנוחה ביותר לברר דרך ההוסטל שתשנו בו. בדרך כלל הם מארגנים הסעות ומוכרים את הכרטיסים במחירים סבירים.

פיסקו

עיירת נמל קטנטנה אשר בדרך כלל אנשים יגיעו אליה בדרך לאיקה, או מאיקה. גם פה מדובר במקום שאליו מגיעים מטיילים בשביל איזשהי אטרקציה מרכזית אחת ומיוחדת.

למי שיצא לשמוע על גלאפגוס לעניים.. בטח כבר שמע על פיסקו, ומי שלא.. זוהי הזדמנות טובה לקרוא על המקום. מעבר לכך, העיירה דיי משעממת ולטעמי גם לא מהיפות שראיתי, יש בה משהו קצת אפור. סיבה טובה לא להשתקע בה אלא פשוט להזמין כרטיסים לטיול בשמורה המפורסמת בפיסקו ומשם להמשיך אל היעד הבא שלכם באותו היום.

גלאפגוס לעניים- רסרבה נאסיונאל דה פארקאס (Reserva Nacional de Paracas)

אז נכון שבגלאפגוס באקוודור יש את הדבר האמיתי.. צמחיה שלא תיאמן, בעלי חיים מזנים שבחיים לא ראיתם ובגדלים עצומים.. אבל גם בשביל להגיע לשם צריך הרבה כסף (למי שיש 1500 דולר מיותרים שלא יחשוב פעמיים..).

אז המטייל הממוצע כנראה שיוותר על גלאפגוס שבאקוודור ובמקום זה יסתפק בגלאפגוס לעניים שבפיסקו. העקרון הוא אותו עקרון. עיירה קטנה עם המון בעלי חיים גם במים וגם ביבשה, עם צמחייה מסועפת ושונה בהחלט ממה שיש בארץ, רק בקטן יותר וחשוב מזה, זול יותר.

במהלך הטיול בפיסקו משכירים סירה ולוקחים אתכם לשיט במימי האוקיינוס השקט שם תוכלו לראות פינגווינים, כלבי ים, ציפורים שיחוגו מעליכם ועוד שלל זנים שונים של בעלי חיים. הסיור עצמו נמשך כשעתיים שיכולות להיות מענגות וקסומות, או מטלטלות וגורמות לבחילה (מומלץ מאד לקחת כדורים נגד בחילה מראש למי שיודע שיש לו בעיה עם תנועתיות יתר של סירות..).

במהלך הטיול בפיסקו, עוצרים בשמורה דה פארקאס שבעצם מורכבת מאיים שמורכבים מסלעים ענקיים. אז מעבר לזה שזאת נקודת מנוחה מוצלחת לכל אלו עם הבחילות, גם על האיים יש המון בעלי חיים ובהחלט יש מה לראות. לפי דעתי, על האי אפשר להתרשם בצורה הרבה יותר ברורה מכמות בעלי החיים, מהמראה שלהם והייחוד שלהם, מאשר הצפייה שלהם במים, שם הם חמקמקים ואפשר לראות אותם לשניות ספורות.. על האיים אפשר להתקרב אליהם יותר (כמובן עד גבול מסויים) ולצלם אותם (תמיד יש גם כמה שמנסים להצטלם איתם.. ישראלים לא מבינים שאם אומרים לפינגווין אל תזוז, הוא לא באמת יחכה שתבוא לידו ויגיד צ'יז, אבל זה נסיון יפה לכל הדעות).

לסיכום, כמה עצות לסגירת הטיול. אני ממליצה לתכנן ולסגור אותו מראש, כמו שאמרנו העיירה דיי משעממת ולחפש שם סוכנות תיירים אשר תמליץ על הסיור- מיותר, אין מה לחפש בעיירה יותר מדי. כמו שאמרתי בהתחלה, רוב המטיילים מגיעים מאיקה, אבל גם אם אתם עושים את המסלול בכיוון ההפוך ומגיעים מעיירה סמוכה אחרת, בכל הוסטל אשר תשנו בו יספרו לכם על טיולים שאפשר לארגן בעיירות וערים באזור, ביניהם יהיה גם את הטיול לרסרבה נאסיונאל דה פארקאס. בדוק.

נאסקה

עיירה שההגדרה: מקום קטן ושכוח אל יושבת עליה דיי טוב. נאסקה היא לא נקודת עצירה שכל מטייל יבחר בה.. ורוב אלו שכבר כן מגיעים לא יצרו שם כנראה ליותר מיום אחד, גג יומיים. העיירה לא מדהימה וכנראה רוב המטיילים שכן יגיעו אליה יגיעו בשביל אטרקציה אחת מרכזית.

קווי נאסקה

כאמור, האטרקציה המרכזית שאליה מגיעים רוב התיירים. מדובר קווים ענקיים אשר יוצרים צורות וציורים, שבגלל גודלם עצום ניתן לראות אותם רק מהאויר. חוקרים ארכיאולוגים סבורים כי הקווים האלו קיימים עוד מהתקופה של לפני הספירה, אך אין תשובה וודאית לגבי השאלה מי עשה את הצורות האלה.. כאשר מתבוננים בצורות מלמעלה ניתן לראות את הדיוק והסימטריה אשר בהחלט מעלה את השאלה, כיצד ובאילו אמצעים עשו את הצורות האלו בכזה דיוק.

את הציורים ניתן לראות בשתי דרכים, האחת להשכיר מטוס קל אשר חג מעל הציורים ומאפשר לראות אותם מספר פעמים ומזוויות שונות (גם הטיסה במטוס הקל זה חוויה בפני עצמה. לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה.. יכול לעורר בחילות..). דרך נוספת היא דרך מגדל תצפית. החסרון במגדל הוא שלא רואים את הצורות ממש מלמעלה אלא בזווית מסויימת, אשר יכולה לעוות מעט את הציורים.

מעבר לצורות סימטריות להפליא, אפשר לראות שם ממש ציורים של קו, לטאה, קונקורד, ידיים ענקיות ועוד ועוד (חבל להרוס למי שרוצה ללכת ולהתרשם..).

אם אתם תוהים איפה סוגרים דיל כזה, אל דאגה.. כל הנודניקים שרק מחפשים תיירים יקפצו עליכם ברגע שתגיעו לעיר נאסקה. חוץ מזה שתמיד אפשר להזמין מראש מהיעד ממנו תבואו (זה מה שאני עשיתי) ואז פשוט הגענו וחיכה לנו מישהו שליווה אותנו בהמשך היום.

בית הקברות צ'אוצ'ילה- Cementerio de Chauchilla

אחת ה"אטרקציות" ההזויות שפגשתי בחיי.. באמת, הלכתי רק מהסקרנות (וגם כי אין יותר מדי מה לעשות בעיר הזאת, אז למה לא).. ובאמת נוכחתי לדעת שאפשר לעשות משלדים אטרקציה. אבל אם נשים רגע את הציניות בצד.. מדובר באזור נמצא במרחק נסיעה של חצי שעה נסיעה דרומה בתוך העיר (וכמובן שהרכב שהסיע אותנו נתקע..), ומגיעים לאזור בו במהלך חפירות נתגלו קברים ענקיים בהם יש שרידי שלדים. מה שבאמת מוזר זה דרך ההצגה שלהם.. יש נסיון לשוות להם מראה יומיומי.. שלדים אשר לבושים ולחלקם יש פיאות אפילו..

האזור בו רואים את הקברים פתוח, חלקו מוצל עם ציליות וחלקו יותר חשוף לשמש.. אני הגעתי בתקופה יותר חמה כך שהיה קצת קשה לעבור את היום בחום כזה.. אז קחו אתכם מים או כובע..

יש מדריך שמסתובב אתכם בין הקברים ומנסה להסביר מה רואים ולתת קצת הסיטוריה.. נקודה שחוזרת על עצמה לא מעט פעמים, כשהמדריך לא יודע אנגלית, זה קצת מסבך את העניינים..

בגדול, זאת חוויה מעניינת.. אם כבר הגעתם לעיירה אפשר לסגור דיל גם של קווי הנאסקה וגם של בית הקברות ביחד.

איקה

עיירה קטנה שנבנתה בנווה מדבר. העיר עצמה לא יותר מדי אטרקטיבית למטיילים ולמעשה המטיילים שמגיעים אליה (לפחות אלו שאני פגשתי), לרוב אינם נשארים בעיירה עצמה אלה עוברים להואקצי'נה שנמצאת במרחק של 5 ק"מ בערך מהעיירה. החדשות הטובות, שסוף סוף מגיעים לאזור חמים ונעים! סוף סוף אפשר להתקלף מהפליז לדחוף אותו עמוק בתוך המוצי'לה ולעבור לבגדים הקצרים (שלא ראיתי מאז ברזיל..) ואפילו להשזף בבריכה עם בגד ים..

הואקצ'ינה- Huacachina

אז כמו שאמרתי, מרבית המטיילים מהר מאד עוברים להואקצ'ינה, בערך 5 דקות אחרי שהם מגיעים לתחנה המרכזית של איקה, תופסים מונית לשם ומוצאים אזור קטן ויפה, מוקף בדיונות חול ענקיות, ושדרה אחת ארוכה מלאה בהוסטלים מפנקים עם בריכה ופאב לידה, מוסיקה טובה, המון חדרים עם שירותים ומקלחת, או בלי.. רק תבחרו. אה, כמעט שכחתי, יש שם גם המון תיירים.. יש את ההוסטלים שמוצפים בישראלים ויש גם הוסטלים יותר צדדיים שבהם יש גם תיירים ממקומות שונים בעולם.

סקי חולות- Sandboarding

אז אחרי שהגעתם להואקצי'נה והתמקמתם בהוסטל נפלא, עברתם לבגד ים, תפסתם קצת צבע והפשרתם.. תגלו כי גם דרך ההוסטל אתם יכולים לסגור דיל לא יקר לסקי חולות (סביר להניח שידברו אתכם על זה ישר שתנסו לסגור חדר, לרוב יש הסדר של הנחה במחיר של החדרים אם עושים סקי חולות.. תלוי בהוסטל..). את הסקי חולות עושים על דיונות עצומות של חול.. מגיעים לשם עם באגי (מן רכב מוזר..) וכמה חבר'ה. הנהג נוסע בין הדיונות במהירות, שזאת גם חוויה בפני עצמה ו.. גולשים.. אדיר! נורא מצחיק לראות את סוגי האנשים הגולשים.. יש את המתיימרים לגלוש בעמידה, ואני חוזרת ואומרת מתיימרים כי כולם בסוף מתהפכים ועושים את הגלישה בלי הבורד.. יש את הגולשים על הבטן ויש את הגולשים בישיבה.. אם הצלחתם לא להתהפך מגניב. אם התהפכתם גם מגניב. בכל מקרה כולם מלאים בחול בסוף הגלישה.. קחו אתכם מצלמה ואם יש לכם גם וידיאו חובה לצלם.. זה מפיל מצחוק..

את הסקי חולות אפשר לעשות פעמיים ביום. יש קבוצות שיוצאות בשעות הבוקר, ויש אפשרות גם לצאת עם קבוצה בשעות הערב ואז רואים שקיעה מדהימה!

סיור יין ושוקולד

שני סיורים שבדרך כלל נעשים ברצף באותו היום. גם אותם ניתן לסגור דרך ההוסטל שאתם ישנים בו. בעיירה איקה יש מפעל שוקולד המאפשר להגיע לסיורים אבל הצפייה בהם היא דרך זכוכית. המפעל מקפיד מאד לשמור על הסטריליות. בסיור רואים את דרך ההכנה של השוקולד עם הסברים נלווים. עובדים לכם טוב טוב על התאבון ואז אתם גם יכולים לקנות מוצרי שוקולד..

בהמשך ממשיכים לסיור היין. ההתמחות של המפעל בו מבקרים היא בהכנת פיסקו. גם פה מקבלים הסבר מפורט על דרך הכנת היין, יש טעימות כמובן ואפשרות לקנות בקבוקים בחנות המפעל.

וואראז

צפונית ללימה, שוכן לו אזור יפהפה, גם עדן לטרקים.. העיר וואראז היא עיר נוף מגוון של הרים מושלגים וירוקים. רוב המטיילים המגיעים לכאן כי היא מהווה נקודת יציאה ממש טובה למספר טרקים באזור צפון פרו. טרקים לא פשוטים וחלקם גם מאד ארוכים. וגם כשמגיעים לפה (זה דיי חוזר על עצמו אני יודעת), תמצאו מלא מלא סוכנויות תיירים.. והפעם, אפילו כדאי מאד לעשות סקר, אתם רוצים מדריך טוב לטרקים האלה.. כשאני הגעתי ושאלתי חבר'ה ישראלים מסביבי על סוכנויות מומלצות, שמעתי קיטורים מפה ועד הודעה חדשה, שפה המדריך נעלם, במקום אחר לא קיבלו את מה שהובטח להם בדיל.. בקיצור, שווה למצוא כמה אנשים שהיו מרוצים מהסוכנות שלהם ומשם לסגור את הטרק.

טרק הוואי וואש - Trek Huayhuash

טרק הנחשב לאחד מהטרקים היפים בעולם. ואני מוסיפה, אחד מהיפים שעשיתי ואחד הקשים.. (אז נכון שאני לא בכושר שיא.. אבל בינינו, כל המטיילים שמגיעים לא בכושר שיא.. לא?..) אורך הטרק בערך 150 ק"מ, והוא יכול לנוע בין 8 ימים (למיטיבי לכת..) לבין 12 ימים (לממש לא מיטיבי לכת). אנחנו עשינו אותו ב-10 ימים. יש חלק התחלתי בטיול שעושים ברכב, לנו אמרו כי זה אזור פחות אטרקטיבי ויותר מסוכן.. אז זרמנו איתם, מה אנחנו כבר מבינים.. בהמשך יש חלקים שעושים על פרדות ואפשר גם בלי. בגדול המזג אויר יכול להיות בעייתי וזה קצת מקשה את ההליכה (במיוחד שהיא בגובה 4000 מטר) והכיוון הכללי של המסלול הוא במגמת עלייה.. יחד עם זאת, עם כל הקושי, הנוף שרואים בדרך מ-ד-ה-י-ם! נוף ירוקים, מישורים והרריים, סלעי ענק, מפלים, לגונות.. בקיצור, אין על מראה עיניים..

טיפים חשובים- מומלץ מאד לקחת אתכם פרד מסע, המסלול באמת לא פשוט ומאד עוזר לא לסחוב את הציוד על הגב. ודבר נוסף, יש חלקים באמצע המסלול שצריך לשלם, דמי כניסה, או דמי "בואו נעודד את השומר להסכים שנכנס".. בקיצור, תצטיידו בכסף ותתמקחו..

טרק סנטה קרוז- Santa Cruz Trek

אני חייבת להודות שאני לא עשיתי את הטרק הזה (כאילו שיכולתי לזוז אחרי הוואי ווש..), אבל ממה ששמעתי מדובר על טרק יותר קצר, 4-5 ימים. בגדול, המראות שרואים בדרך מאד דומים, סך הכל מדובר על אותו אזור גאוגרפי, אבל הכל קצת יותר בקטן. מי שמתכנן לוותר על הווי ווש, מומלץ מאד לוותר פרטים על הטרק הזה בסוכנות תיירים, או להתייעץ עם חבר'ה שכן עשו אותו.

ספורט אתגרי

למי שעוד יישאר כח, או שפשוט לא מתכנן לטרק באזור (יש גם כאלו), אז יש לא מעט אטרקציות אתגריות שאפשר לעשות, מומלץ מאד לחובבי האדרנלין.. סנפלינג במפלים, טיפוס צוקים, טיפוס על קירות קרח, יש גם אתר סקי (כמובן שצריך להגיע בעונה..).

לימה

עיר הבירה של פרו. כאשר מגיעים לעיר רוב המטיילים קצת נוטים להתבאס ממנה. העיר אפורה למדיי. יש איזשהו ענן אביך שמרחף בשמי פרו החל מחודש אפריל בערך עד סוף דצמבר. יחד עם זאת, אחרי שמתרגלים, לומדים אפילו לחבב את העיר. אלו מכם שרק ינחתו בלימה סביר להניח שלא יתרגשו כל כך מהמראה העירוני של העיר. אלו מכם שיגיעו בסוף הטיול בפרו ללימה כנראה יותר יעריכו אותה. אחרי שמטיילים ברחבי פרו ורואים ערים עתיקות, כפרים קטנים ומטרקים לא מעט, נחמד לפגוש עיר שהיא מודרנית ומתקדמת, לפגוש רשתות מזון מוכרות (מי היה מאמין שאני אתגעגע למקדונלדס..) ולהרגיש חזרה בציוויליזציה.

פארק יצחק רבין- Parque Yizhak Rabin

תודו שיש משהו קצת מרגש בללכת ברחובות פרו, במרחק של אלפי קילמוטרים מהבית במדינה כל כך שונה וכל כך זרה ולדעת שיש כאן פארק שמוקדש לאישיות ישראלית חשובה (ועזבו אתכם מפוליטיקה, עצם המחווה היא המרגשת). הפארק נמצא דרומית לטיילת (בהמשך של רחוב פראדו). משקיף על חוף מירפלורס, מאד יפה, ירוק ומטופח. בפארק יש פינה בה אנדרטה לזכרו של יצחק רבין ז"ל, פסל מתכתי בו רואים את פרופיל הפנים שלו על עמוד גבוה המשקיף על הפארק..

פארק האוהבים- Parque del Amor

פארק נוסף שנמצא בקרבת הפארק של יצחק רבין. גם הוא נמצא באזור מירפלורס. הפארק כשמו כן הוא, פארק לזוגות אוהבים (הכניסה מותרת גם לרווקים שביניכם.. זה בסדר). יש בו אוירה רומנטית וחוץ מפסל גדול בכניסה לפארק של זוג אוהבים שמתגפף לו, תוכלו לראות, כמה מפתיע, זוגות..

ספורט אתגרי

מי שעוד לא הספיק להתנסות בספורט האתגרי, או מי שכן הספיק וקיבל רק חשק לעוד.. בלימה יש מגוון של מקומות בהם אפשר להתנסות בסוגים שונים של ספורט אתגרי טיסות טנדם (צניחה חופשית), מצנחי רחיפה, קייטסרפינג (גלישת מצנחים), הם רק חלק מהאטרקציות שתוכלו למצוא כאן. יש לא מעט בתי ספר לצניחה, לרחיפה, לגלישה.. יש לא מעט סוכנויות תיירים שישמחו להפנות אתכם למקומות המתאימים ולא מעט ישראלים שישמחו לספר לכם מנסיונם האישי מה המקום הכי טוב/זול (תלוי בדרישות שלכם כמובן..)

שוק פולבוס אסולס - Polvos Azules

אחד השווקים שאם כבר מגיעים ללימה כדאי לקפוץ לראות מה הולך שם. השוק לא יקר, המחירים של פרו נמוכים וכך תמצאו את עצמכם מטיילים בדוכנים וחנויות שמוכרים כל מיני מוצרי אלקטרוניקה בזול. חוץ ממוצרי אלקטרוניקה למיניהם, יש כאן גם בגדים- מותגים ידועים ובגדים פשוטים, סרטי די וי די (צרובים מן הסתם), נעליים.. בקיצור, כל מה שתחפשו- יש כאן. בכדי להגיע, הדרך הכי פשוטה היא להכנס למונית ולומר לנהג את שם המקום.. הוא בטוח מכיר. למי שבכל מקרה מחליט לנווט קצת בעצמו, בהצלחה (לימה גדולה), השוק נמצא ברחוב 4 Paseo de la Republica Cuadra

קוסקו

קוסקו היפה שבפרו, היא אחת מהערים שכמגיעים אליהם ומרגישים כאילו חיים בתקופה אחרת.. יש משהו בבנייה, בתושבים באווירה שפשוט נותן הרגשה של קפיצה בזמן.

מעבר למראה המדהים של המקום, יש גם אוירה ממש טובה של מטיילים. אמנם יש המון ישראלים ומי שתכנן להתרחק שייקח את זה בחשבון. יחד עם זאת, אני מוכרחה לציין, שכבר ראיתי ישראלידות בחיי ובזאת שבקוסקו יש משהו לא מזיק ואפילו נחמד מאד, אז גם את זה תקחו בחשבון..

יש המון פאבים קבועים בהם גם תיירים נוטים להסתובב וגם תושבים מקומיים. כל מיני מועדוני סלסה בהם יש שיעורי ריקוד והכל באותו אזור במרחק של כמה דקות הליכה אחד מהשני.

אחרי יום בקוסקו אתם גם תשימו לב שיש המון כיתוב בעברית במסעדות, בתי קפה.. בקיצור, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה (ותודה לטל ברודי).

היתרון בקוסקו שבעיר הזאת אפשר לעשות הכל.. החל מסיורים במוזיאונים שונים (יש לא מעט מקומות שמציגים את תרבות האינקה). ומן העיר אפשר לצאת למספר טרקים באזור.

מאצ'ו פיצ'ו- Machu Picchu

אחד האתרים היותר מפורסמים שקיימים בפרו, אליו ניתן להגיע מקוסקו, למעשה כל סוכנות תיירים אשר קיימת בעיר (ויש לא מעט), תוכל להציע לכם איזשהו דיל. יש אנשים שישלבו את הטיול למאצ'ו פיצ'ו עם טרק של מספר ימים לפני ההגעה אליו ויש כאלו שיעדיפו את הרכבת ולבלות שם יום אחד..

באתר המאצ'ו פיצ'ו ניתן לראות שרידי מבנים בהם חיו בני שבט האינקה. ברוב הפעמים תיפלו על מדריך שמדבר גם אנגלית ואז תוכלו גם לשמוע הסברים מפורטים ומעניינים על השבט, המנהגים, המסורת, ובין לבין להתרשם מהנוף המדהים (!) שיש כאן.

טרק אזאנגטה- Azangate Trek

אחד הטרקים שכמעט כל המטיילים (שהם חובבי טרקים כמובן..) עושים. הטרק נמשך 4-5 ימים. כל סוכנות תיירים (וכמו שכבר אמרנו, יש לא מעט..) תציע טרק בווריאציה קצת שונה, אבל האטרקציות הבסיסיות נשארות זהות. את הטרק מתחילים ברכב וומנקודה מסויימת עוברים לפרדות. במהלך הימים האלו עוצרים בלגונות יפהפיות, הרים מדהימים ומושלגים לנים בשטח באוהלים (תביאו בגדים חמים.. קפוא..) וקחו את ההליכה באיזי, הטרק במקום מאד גבוה, לא לכולם ההתחלה קלה.

טרק צ'וקאקיראו – Chocakiraoo Trek

העיר צ'וקאקיראו, נכון לעכשיו, העיר האחרונה שהתגלתה כשריד של שבט בני האינקה. את הטרק אפשר לעשות גם דרך סוכנות תיירים, אך רוב המטיילים עושים אותו עצמאית. המסלול הוא בערך 30 ק"מ לכל כיוון ויכול להמשך בין 3 ל- 5 ימים, הכל תלוי בקצב ההליכה שלכם. הטרק לא פשוט, הוא בעלייה ובפרו קל מאד לקבל מחלת גבהים. האזור עצמו יפהפה ובדרך רואים המון בעלי חיים, תשתדלו להיזהר מזוחלים לא מזוהים. שימו לב שבכניסה לעיר צריך לשלם (לא ברור על מה.. כשאני טיילתי שם אפילו מקומות לינה מסודרים לא היו והיינו צריכים לפתוח אוהל), אל תהססו להתמקח על המחיר..
למידע נוסף:
פרו
דרום אמריקה