דויד – David

אל דויד הגעתי רק משום שהייתי צריכה להגיע למקום אחר. ככה זה, יש מקומות שמגיעים אליהם במקרה, רק כי הם נוחים יותר להגיע אל מקומות אחרים.. אני שמעתי וקראתי (כבר הספקתם להבין שאני מאלה שהכינו שיעורי בית.) על לא מעט פארקים וחופים שנמצאים באזור בפורטל התרמילאים של ישראל. וכיאה לבחורה שמכינה שיעורי בית מבעוד מועד (אף פעם לא בדקה ה-90) גיליתי שהכי נוח להגיע אל כל המקומות המדהימים שאני רוצה לראות דרך העיר דויד. אז הגעתי לכאן וגיליתי עיר דיי גדולה בפנמה (Panama).. בגדול האווירה פה היא אווירה של מקום פשוט, מן עיר שסגנון החיים שלה מושתת על תעשיית חקלאות, שווקים.. יש לא מעט מגדלי בקר.. בקיצור על זה נאמר "לדוד משה היתה פרה אי איי אי איי או". אני חייבת להודות שיש משהו בפשטות הזאת ששבה את ליבי. שלמרות שביליתי פה יום יומיים בדרך ליעד הבא, הצליחו לגרום לי לחייך. יפה להם.

פארק לאומי גולפו דה צ'ריקי – Parque Nacional Golfo de Chiriqui

כאמור, אני בכלל הגעתי לפה בשביל להגיע למקומות אחרים. אז אולי הגיע הזמן שנדבר קצת על המקומות האחרים האלו. המקום האחר הראשון הוא גולפו דה צ'ריקי. פארק יפהפה, מאלו שיש בהם רצועת חוף אדירה (ושוב אתה מבין כמה אתה קטן קטן קטן). מכאן אפשר להגיע אל מלא איים המפוזרים בים כשכל אחד מהם יותר מקסים מהשני (אני מודה שלא הייתי בכולם, אבל באלו שראיתי.. מדהים). כמובן שאפשר לשנרקל ולצלול.. אבל זה כבר הפך להיות דבר שבשגרה בכל מקום שיש ים. כשאני טיילתי פה, המקום לא היה מפוצץ תיירים. אולי זה קשור לתקופה שהגעתי בה.. אולי הוא לא היה מספיק מפורסם.. אין לדעת מה קורה איתו כיום.. שמועות בין מטיילים רצות כמו אש בשדה קוצים.. ויכול להיות ששם המקום עבר מפה לאוזן. בכל מקרה, כדאי ללכת ולבדוק בעצמכם.

פלאיה לאס לאחאס – Playa las Lajas

מה שכל כך טוב בבלוגים שאנשים כותבים אחרי שהם חוזרים ממקומות שהם טיילו בהם, זה שאפשר להעביר את הלקחים שלהם לבאים אחריהם. אז הנה לקח שאני למדתי. לא ללכת אל החוף הזה בסוף שבוע! אם רק הייתי חושבת על זה יותר לעומק, בטוח הייתי עולה על זה בעצמי מבעוד מועד.. כנראה משהו באוירת החופש גרם לי לא לחשוב יותר מדי. אז מה שקורה זה שבדויד אין ים. כל כך הרבה חופים יש באזור מרכז אמריקה, אבל דויד.. יצא ככה ממוקמת בלי חוף. לך תתווכח עם גיאוגרפיה. מה שקורה.. זה שכתוצאה מזה התושבים המקומיים מוכנים לנסוע שעה וחצי בכדי להגיע לים (בארץ זה בחיים לא היה קורה).. ולכן בסוף שבוע, כולם (אבל כולם) נוסעים לפלאיה לאס לאחאס. אחרי בירורים עם מטיילים אחרים ששהו איתי באותו מקום בדויד.. גיליתי דרכם שבאמצע שבוע החוף הרבה יותר רגוע.. ואז באמת אפשר ליהנות מרצועת חוף מדהימה במיוחד. אני קצת איבדתי את אפקט השלווה.. להלן- הלקח. לעוד מידע הכנסו לפורטל zaznoo, פורטל התרמילאים של ישראל.

איי סן בלאס – San Blas Archipelago

בטיול ארוך בו במקרים בלא מעט מדינות בעלות אקלים טרופי וחופים יפהפיים, מקומות אקזוטים ותושבים מעניינים, הייתי מצפה מעצמי למצות בשלב מסויים.. אך הפלא ופלא, אני מגלה על עצמי שאני הרבה יותר סבלנית ממה שחשבתי.. ויותר מזה, אני נהנית מכל רגע ולא מבינה איך אפשר למצות את כל היופי המדהים הזה. אז ברוכים הבאים לאיי סן בלאס. קבוצה של מלא מלא איים, 400 בערך.. שנמצאים על רצועת חוף של הים הקאריבי, ונחשבים כאוטונומיה השייכת למדינת פנמה. באיים המדהימים האלו אפשר לראות הכל מהכל.. מחופים יפים, אוירה מיוחדת, מקומות בהם יש מתיישבים אינדיאנים בעלי תרבות שונה, אזורים שוממים ומבודדים בהם תוכלו לשבת עם עצמכם במנוחה, ועד כפרים מעט יותר הומים בהם תוכלו לנהל אינטראקציה (עד כמה שהשפה תאפשר) עם התושבים המקומיים. כל מה שעליכם לעשות זה לצאת לשם ולהתחיל להסתכל מסביב.

אל פורבניר – El Porvenir

אל פורבניר הוא אחד מהאיים של האריפלג היפהפה הזה, ולמעשה הוא נחשב לאי המרכזי. אז כשאומרים אי מרכזי בוודאי אתם מצפים למקום מפותח יחסית אשר האנשים בו מתוחכמים יותר.. אז אל תצפו לניו יורק.. וגם לא תל אביב.. במונחים של איי סן בלאס, האי המרכזי הוא כפר קטן, עם שדה תעופה קטן, כמה מלונות.. ואפשרויות תיירותיות לא מעטות. תמיד אפשר למצוא את המפעילים של הסירות שייקחו אתכם לשיט, או כל אטרקציה ימית אחרת כמו שנורקלים למשל.. מכאן גם אפשר להגיע דרך שיט לאיים אחרים שנמצאים בסן בלאס, דרך נוחה להתניידות ועל הדרך להנות מהנוף היפה, הבריזה מהים ולהרגיש אוירת חופש מהי.

צלילה – Diving

איי סן בלאס.. אז ברור שאפשר לצלול כאן.. אזור של קבוצת איים עם ים קאריבי מסביב, ממש פשע לא לנצל את ההזדמנות.. ללא ספק אני הופכת להיות צפויה.. אבל אי אפשר לדבר על סן בלאס מבלי להזכיר את הצלילות.. יש כאן שוניות מדהימות! חוץ מזה, אני אנצל את ההזדמנות על הדרך בשביל להזכיר כי יש כאן איים עם מתיישבים בכפרים קטנים, כמו כן באותה מידה (ואולי אף יותר.. לא ביקרתי בכל 400 האיים), יש גם המון איים לא מיושבים בהם הטבע פראי ומדהים. למה אני מספרת את כל זה.. או, טוב ששאלתם. אז ככה, אם אתם רוצים לקחת צלילה מקצועית יותר, כדאי שתמצאו אי מרכזי יחסית, בו יש מועדון צלילה מוכר איתו תוכלו לצלול. במידה ואתם בעניין של צלילה חובבנית, תוכלו לבצע אותה כמעט מכל מקום ולהנות מכל המראות המדהימים באזור.

ללא ספק, באזור האיים אפשר לבלות לא מעט זמן.. ויש לא מעט לראות ולהתרשם.. יש משפחות מקומיות שאף מרחיקות לכת ומזמינות מטיילים לישון בבתיהם.. אני לא זכיתי בחוויה הזו, אך שמעתי עליה ממטיילים אחרים..

בוקס דל טורו – Bocas del Toro

ללא ספק, הלטיניים יודעים לתת למקומות שמות ציוריים.. בוקס דל טורו, הפה של השור.. אמנם לי הקונוטציה של פה של שור לא כל כך מצליחה לעורר בי חשק מסוים למקום.. אם אני הייתי צריכה לבחור לו שם זה היה משהו כמו: "וואו". לחלוטין מעביר את התחושה של מה שאתה מרגיש כשאתה מגיע למקום. מדובר בקבוצה של איים (או בעברית יפה – ארכיפלג.. זה בא' במילון של הפסיכומטרי.. בטוח נתקלתם בזה) בים הקאריבי של פנמה. מסוג המקומות שאני יכולה לכתוב עליהם מהיום ועד מחר, אנסה לתאר לכם את הכל לפרטי פרטים מהרגע שדרכה רגלי על האיים ועד שעזבתי.. אבל אין כמו מראה עיניים בשביל להבין עד כמה יפה פה. אחד הדברים שבאמת מיוחדים, הוא שהטבע הוא באמת טבע.. המון ירוק וצמחייה בצורה הפראית והטבעית שלה. לפי דעתי.. ככל שיעבור הזמן והמקום ילך ויהפוך תיירותי יותר, קיימת סבירות שהמקום ישתנה ויהפוך מלאכותי יותר. עצה שלי, לכו לשם מהר לפני שזה יקרה!

חוץ מטבע בכמויות (סוג של גן עדן), שמאוד מזכיר את חופי תאילנד הזכורים עליי לטובה, יש כאן גם כפרים קטנים, כמה שמחתי לראות כי הכפרים באמת מאוכלסים ולא נטושים או משהו.. הזדמנות נהדרת לגלות ולראות את התושבים המקומיים של האיים. יש כאן שילוב מעניין של אינדיאנים (או לפחות ככה הם היו נראים לי) ושל תושבים שחורים. אה.. כמעט שכחתי, יש כאן גם אמריקאים שקנו פה שטחים והחליטו להתגורר פה (הם יודעים מה טוב להם..). אתם יכולים להודות לאמריקאים על האנגלית שהביאו איתם.. בזכותה יכולתי לשוחח מעט עם התושבים (לפחות חלקם) מבלי להישמע כמו ילדה בת 3 עם ספרדית עילגת (מזל שלומדים אנגלית מגיל קטן בבית ספר..).

אז יש כאן לא מעט איים, ולכל אי יש את השם שלו בהתאם לייחודיות שלו..

קאיוס זאפטייס – Cayos Zapatillas

כבר אמרתי שלכל שם יש משמעות ציורית.. במקרה הזה, נעליים. מדובר בשני איים צמודים שנראים איכשהו כמו נעליים (אני לא הצלחתי לראות את הנעליים.. אבל בהצלחה לכם). ההגעה לכאן פחות מסודרת ומצריכה שייט על סירה מקומית מהאי קולון. ברגע שמגיעים מבינים שכמה שחשבתם שראיתי כבר את החוף הכי יפה.. אז יש עוד אחד יותר יפה ממנו. ממש פה חוויתי את ההארה הזאת. חוף מהמם! אני במהלך הטיול באי גיליתי כי יש מחיר לכל דבר.. גם לחול ופיסת ים. פתאום צצו להם פקחים של האי וביקשו ממני כסף. לא הייתי בטוחה אם זה מקובל או סתם גונבים ממני.. מה לעשות, אין להם בודקה בכניסה עם איש שגובה כסף בצורה מסודרת ונותן קבלה.. אחר כך שדיברתי עם עוד חבר'ה שטיילו שם, מסתבר שזה מקובל..

קארנרו – Carenero

אם סיפרתי קודם על הכפרים והתושבים המקומיים, אז כאן חוויתי את זה בצורה נפלאה. אי קטן סמוך לכפר בוקס. אפשר להתמקם בו אם רוצים (יש בו כל מיני מלונות/הוסטלים..), אבל מעל לכל יש כאן אחלה אווירה שהופכת את המקום להרבה יותר מהנה.. אנשים חברותיים בצורה נפלאה שאפשר לשוחח עימם (לפחות עם אילו שאני דיברתי..).

למידע על חופים דומים לאלו שבפנמה - קראו על תאילנד!

תאילנד - מידע על תאילנד

פנמה סיטי – Panama City

ברוכים הבאים לפנמה! אם הייתם רואים אותי בעודי יושבת וכותבת את הפוסט הראשון על פנמה, הייתם רואים איזה חיוך מרוח לי על הפנים. בשביל מעבר המדינה אני אציין כי פנמה ללא ספק היא אחת המדינות שאיכשהו מטיילים תמיד נהנים בה ולא שוכחים אותה. קודם כל היא עדיין לא מתויירת באופן היסטרי (דבר שהולך וגדל מדי שנה.. לכו לשם מהר לפני שיהיה עמוס מדי), שזה פרט מאד חשוב. בתקופה שאני טיילתי בה, הרגשתי כאילו מצאתי אוצר. אז בואו נדבר על פנמה סיטי. עיר הבירה של פנמה. תכלס, אפשר להגיד עליה שהיא עיר דיי מודרנית... האמת, מזכירה קצת את מקסיקו סיטי, בירת מקסיקו. יש שם גורדי שחקים מרשימים למדי, חיי לילה רועשים כיאה לעיר מודרנית, אבל בין כל אלו תמיד יש כמה אזורים פשוטים ושקטים שהצליחו להשתמר.. מן ניגודיות שכזו שפשוט קוסמת.. אי אפשר שלא להתלהב (אני עדיין מחייכת דרך אגב).

תעלת פנמה – Canal de Panama

אני אגיד כמה מילים על התעלה.. התעלה נחשבת למשהו חשוב.. יוצרת קיצור דרך מטורף שמחבר בין האוקיינוסים (השקט והאטלנטי).. היא נחשבת לאחד מהאתגרים הגדולים ביותר של ההנדסה הימית. יחד עם זאת, הסיור בתעלה יכול להיות יבש ומשעמם. למי שאינו מתלהב מהעובדה שהתעלה חוסכת לא מעט כסף.. או סתם לא מתלהב מהנדסה ואתגריה ומהעבודה שנעשתה פה היסטורה.. יכול להיות שלא ייהנה יותר מדי. בכל אופן, אני משאירה את זה לשיקולכם.. אולי זה עוד אתר שפשוט חייבים לסמן וי ולעבור הלאה..

קאסקו אנטיגוו – Casco Antiguo

לפני פסקה ו- 2 שורות הזכרתי שבין כל המודרניזציה הקיימת בעיר, יש את האזורים הפשוטים שאי אפשר שלא להתאהב בהם.. קאסקו אנטיגוו הוא דוגמה מצויינת! רובע יפהפה, אוירה קולוניאלית, יש לא מעט מבנים בעלי אווירה של פעם שגורמת לכם להבין אותנטיות מהי. רק לטייל ברובע עושה שמח בלב.. יש כאן כל מיני מסעדות נחמדות ואזור של קניות בו אפשר לרכוש מזכרות..

פארק מטרופוליטנו – Parque Metropolitano

על הפארק הזה קראתי באתר זזנו. בדרך כלל מרבית הפארקים נמצאים בשולי העיר, או מחוצה לה.. הפארק הזה נמצא בתוך העיר. קטע מגניב.. אזור עצום של פארק טרופי שנמצא במרכזה של פנמה סיטי. מלבד יערות וצמחייה תוכלו גם להיחשף לבעלי חיים שונים. איכשהו תמיד מוצאים קופים מקפצים מעץ לעץ, עצלנים (חיה ממש חמודה!), זוחלים למיניהם, ציפורים וחרקים.. יש כאן גם מסלולי הליכה מאד ברורים ולא קשים בכלל (עד שיש מסלול לא קשה.. צריך לקפוץ על המציאה).

פנמה וייחו – Panama Viejo

מעיר העתיקה אשר הייתה קיימת בפנמה סיטי, לא נשאר יותר מדי.. כיום אפשר להגדיר את המקום יותר כאתר עתיקות. המקום קטן וחביב.. צריך לשלם בכניסה ובעיקר רואים חורבות ושרידים. הכניסה למקום לא יקרה והסיור במקום לא מהארוכים.. או שרק אני מיציתי אותו דיי מהר.. אם יש לכם זמן פנוי תקפצו לראות.. אם אתם מוגבלים בזמן בפנמה סיטי, אתם יכולים לוותר ולהמשיך הלאה.

למידע נוסף:
פנמה
מרכז אמריקה

פלורס – Flores

פלורס היא דוגמא טובה למקום שיש לו פוטנציאל אדיר.. אבל איכשהו מתפספס.. בואו נהיה ריאלים.. אמנם הטיול שעושים לחו"ל לתקופת זמן בלתי מוגבלת הוא אדיר ומשחרר וחופשי וכל מילה טובה שתחשבו עליה מתאימה פה.. אבל שוב בואו נחזור לעניין הריאליות.. שעוברים בכל כך הרבה מקומות לא הכל מדהים.. ויש גם אתרים קצת פחות.. איכשהו משתעממים קצת.. ועוברים הלאה ליעד הבא. כן, כן, גם על המקומות האלה צריך לשמוע. ברור לי כשמש שזה עניין אינדיווידואלי לחלוטין ומה שיכול להיות שעמום קליל אצלי יהיה הנאה צרופה אצל מישהו אחר.

אז מה בעצם קורה כאן. פלורס היא בעצם אזור המורכב משתי עיירות קטנות סנטה אלנה וסן בניטו. המקומיים קוראים לכל האזור הזה פלורס, אז גם אנחנו נקרא לו ככה. היא נמצאת על אי קטן בלגו דה פטן איצ'ה (Logo de Peten Itza). אני חייבת להודות שיש כאן אנשים מקסימים.. ואווירה נהדרת.. כמו שציינתי המון פוטנציאל. אני הגעתי לכאן לשם התמקמות.. מכאן יוצאים לעתיקות של טיקאל (שסיפרתי עליהם ממש לפני שניה בפוסט הקודם).

אז אחרי שהבנתי מי נגד מי בעיירה הזאת, הצלחתי להבין עוד משהו לגביה.. איכשהו יוצא שהמחירים שלה מעט יותר יקרים משאר גואטמלה.. לא היסטרי.. אבל ישר שמים לב לזה.. אני חושבת שזה הרגע שהגעתי לתובנה שבמהלך הטיול הזה לא משנה כמה המחייה במקומות כאלה זולה יותר מבארץ.. ולא משנה כמה אני לא קמצנית ובאמת שפינקתי את עצמי בכמה מקומות לינה יקרים במיוחד.. איכשהו הישראלי הרדום שבי פורץ החוצה ולוקח לי כמה שניות להיזכר שאני בטיול ואני נהנית.. ואז אני מרדימה את הישראלי חזרה.

מערות אבן גיר

אז אם אני כבר פה.. חייבים "לחקור" קצת את הסביבה.. מערות אבן הגיר בפלורס הם מסוג המערות שלא כדאי לעשות לבד.. בכניסה לאתר מקבלים מפה שאמורה להסביר את המסלול בפנים.. יכול להיות שזאת אני שלא חזקה במפות (למרות שהייתי אחלה בניווטים בצבא..), אבל משהו שם לא ברור.. אז אולי כדאי לא להיות לבד במקרה של התברברות.. חוץ מזה דיי חלקלק בפנים, אז תבואו עם נעליים נוחות ויציבות ולא כפכפים כאלה שבקלות יעזרו לכם לצאת עם נקע. המערות יפות, ותצורת הגיר בפנים מיוחדת. כדאי להביא פנס ככה תוכלו באמת לראות מה יש בפנים..

גן חיות

גן החיות שאני הולכת לספר עליו לא נמצא בפלורס, אלא על אי סמוך לפלורס. אבל אחרי שהבנתי שמיציתי את מה שיש לראות בעיירה, אז למה לא לבקר באי השכן (אולי האי של השכן ירוק יותר?). על האי יש אזורים מגודרים שהם גן החיות, מעין כלובים גדולים (מאד), כך שהחיות חיות בסביבה הטבעית שלהן (עד כמה שגדר יכולה להיות טבעית).. יש כאן מגוון מעניין של חיות למשל צ'יטות וחתולי בר.. אפשר להשכיר הדרכה (דרך סוכנות מראש) ואפשר גם לטייל באופן עצמאי.. אני בחרתי בטיול עצמאי.. בשביל להתרשם מהחיות אני לא צריכה שמישהו יסביר לי מה אני רואה.

טיקאל – Tikal

במהלך הטיול הזה נתקלים בהמון מטיילים.. עם חלקם אתה מטייל יותר, חלקם פחות, יש כאלה שאתה נתקל בהם ליממה עוצר לשיחה ואז ממשיך הלאה.. אחד הדברים שהבנתי אחרי שטיילתי כבר דיי הרבה זמן ופגשתי כל כך הרבה סוגי מטיילים, הוא שאם נעשה חלוקה גסה אז יש את המטיילים שמתכננים את הטיול לפרטי פרטים ולפני כל יעד שהם מגיעים אליו, מבררים טוב טוב כל פרט אפשרי על המקום רק כדי לקראת מה הם הולכים. הסוג השני הוא ההפך הגמור, לרוב הוא שומע על מקום מחבר בהוסטל, ופשוט זורם לו ליעד הבא מבלי לדעת כמעט כלום על המקום. אני שייכת לסוג המטיילים הראשון. לא מפתיע, מה? אז למה בעצם אני מפרטת ומסבירה את אחת התיאורית שפיתחתי לגבי מטיילים במהלך הטיול.. כל זה בשביל להסביר שלפני שהגעתי לטיקאל, כבר ידעתי שזהו אחד המקומות היותר מוכרים בגואטמלה ובמרכז אמריקה כולה.. אתר עתיקות ידוע ומרשים של בשני שבט המאיה.. ושאם אתם נמנים על סוג המטיילים השני, אל תחכו לשמוע על זה במקרה מאיזה שיחת חולין בין שני מטיילים.. אתם חייבים להגיע לשם. ומהר.

אז כבר יצא לי לראות כמה אתרי עתיקות במהלך הטיול.. בכל זאת דרום ומרכז אמריקה מלאה בכאלה. אבל הייחוד של האתר הזה הוא במיקום שלו. תנסו לדמיין יער טרופי ענק (אבל ממש ענק), עם מלא בעלי חיים וציפורים וכל מיני צמחים.. ובתוך כל אלו מצוי לו אתר עתיקות.. לא האזור הקלאסי בו מגלים בדרך כלל מבנים ארכיאולוגיים.

בכלל, כל האוירה סביב הטיול לטיקאל היא אוירה מיוחדת.. נתחיל מזה שאת הסיור מתחילים עם כל הקבוצה בשעות הקטנות של הלילה.. כולם עולים לאיזה רכב (שאני חייבת להודות היה דיי מצ'וקמק), מגיעים לאתר ופשוט מתחילים ללכת בתוכו.. הכל בסנכרון מדהים עם הזמן כדי שבשעה של הזריחה, מגיעים לנקודה הכי יפה באתר, הנקודה של ראש הפירמידה בכדי לצפות איך היום מתבהר והאור לאט לאט מאיר את הכל מסביב. בחיי שהיה שווה להתעורר ב-2 בלילה בשביל זה!

מהשלב הזה, ממשיכים לטייל והפעם באור.. אני לא הטיפוס הרוחניק.. ונדמה לי שבטח כבר ציינתי את זה בעבר, אבל אחרי החוויה הזאת של הזריחה.. היתה בי אנרגיה אחרת.. משהו חזק שפשוט הפך את המשך היום למשהו מיוחד במינו..

אז המשכנו ללכת בתוך היער, ועכשיו כבר אפשר היה לראות עד כמה הוא גדול ומסועף.. את מגוון בעלי החיים שיש שם.. פה ושם רואים איזה קוף חביב שקופץ מעץ לעץ, מנסים לצלם ומגלים שהוא ממש זריז.. ממשיכים לטייל בין המבנים השונים של האתר, מטפסים על פירמידות נוספות ופשוט חווים את המקום בצורה שקשה לתאר במילים. אני חייבת להודות כי המדריך שהוביל את הקבוצה שלנו, שיחק אותה לגמרי.. בכל מקום פירט והסביר ואפילו הבנתי אותו (לא לכולם יש אנגלית באמת מובנת..).

חייבת להודות, זה היה יום מיוחד. ועוד משהו... ד"ש למיטל שמטיילת עכשיו בתאילנד!

סמוק שמפיי – Semuc Champey

סמוק שמפיי הוא אחד האתרים היותר יפים שיצא לי לראות בגואטמלה (Guatemala), זה מצב נתון, לא ישכנעו אותי אחרת. הגענו לכאן בעקבות כתבה בפורטל זזנו. כמובן שטעם זה דבר אישי וכו' וכו'.. אבל צריך לראות בשביל להבין.. סמוק שמפיי הוא אוצר טבע גדול ומרהיב. אני יודעת שכתבתי משפט מפוצץ למדי שנראה כאילו העתקתי אותו מהמדריך טיולים שנשאתי עימי לכל מקום (יכול להיות שצירוף מילים זה הוזכר פה ושם..), אך במקרה הזה כל מילה נכונה. סמוק שמפיי זה אזור של מקבץ בריכות בצבע תכלת – טורקיז, מפלים שוצפים, נהר זורם ומסביב לכל אלו תוחמת את האזור צמחייה מרובה. מעין אזור מבודד שמכיל רק דברים יפים.. קשה להאמין שפשוט קיימים מקומות כאלה בעולם. ההגעה לאזור הבריכות היא מעין פרס. למה אני אומרת פרס.. כי הדרך אליהם היא קצת מעייפת (ואני עדינה). כן כן, אליה וקוץ בה.. רק שבמקרה הזה הקוץ הוא העלייה לאזור. היציאה לטיול התחילה מוקדם מוקדם בבוקר, בשביל להרוויח את השעות הטובות של הבוקר ובכלל, למה לפספס שעות יקרות במקום כל כך מיוחד. אז הגעתי לאזור וגיליתי שיש עלייה ארוכה לפני.. ולא פחות ולא יותר מאשר עלייה ארוכה של מדרגות.. אז אמנם העלייה מתישה מעט והתנשפתי הרבה.. ובשלב מסויים הרגשתי כל שריר ברגליים שלי (בחיי שנראה לי שגיליתי כמה שרירים חדשים), אבל אם זה מנחם מישהו, אני ממש לא בכושר.. אז אולי בגלל זה. כשמגיעים למעלה מבינים למה צריך לעלות כל כך הרבה.. פשוט כי יש הרבה מה לראות.. כמה שמטפסים יותר גבוה, התצפית יותר רחבה. למעלה רואים את הנוף המרהיב של ההרים מסביב.. המון ירוק.. נהר זורם ובריכות. פסטורליות במלוא הדרה. אז השקפתי על הנוף, התמזגתי לי להנאתי עם ההרגשה המופלאה.. ואחרי כמה דקות, הוצאתי מצלמה והתחלתי לצלם את כל היופי הזה.

מפה מגיעים לחלק הכיף של הטיול. גם קודם היה כיף, אין ספק, רק עכשיו כיף ולא מעייף פיזית (שלא ישמע שאני מתלוננת בלי הפסקה..) כשהגעתי לבריכות זה השלב שהבנתי מה משמעות השם סמוק שמפיי - מים עוברים בסלע. בין הבריכות עובר נהר, אשר במהלך זרימתו פשוט עובר בסלע, כך שהוא נעלם ויוצא מהצד השני. את מהלך היום העברתי בין בריכה לבריכה.. רוגע שקט ושלווה. את הטיול הזה עשיתי עם כמה חברים ואנחנו גם דאגנו להביא את האוכל איתנו, ובין טבילה לטבילה גם ארגנו ארוחה קלילה ומאולתרת. בזמן שישבנו גם ראינו קבוצות עוברות וחולפות על פנינו, כך שקיימת גם האפשרות לעשות את המסלול הזה בטיול מאורגן. בין לבין אפילו דיברנו עם כמה חבר'ה שהמשיכו את הטיול ונכנסו למערה, מסתבר שדרך הטיול המאורגן נכנסים פנימה ואפשר לשחות בתוכה. בצד השני יש אזור שאפשר לקפוץ ממנו לבריכות נוספות. לעוד מידע, הכנסו לפורטל zaznoo.

סן מרקוס – San Marcos

בכל ספרי המטיילים למיניהם הכפר סן מרקוס (בגואטמלה.. אנחנו עדיין בגואטמלה), יופיע תחת השם הארוך סן מרקוס לה לגונה (San Marcos La Laguna).. ברשותכם, אני אקצר ופשוט אכתוב סן מרקוס.. כי ככה כולם קוראים למקום.. גם התושבים.. משתדלים לתמצת. הרי למה לבזבז אנרגיה על משפטים ארוכים.. ואם כבר אנחנו מדברים על אנרגיה.. סן מרקוס זה ה-מקום (בה' הידיעה), להתעסק באנרגיה. ברוכים הבאים לכפר קטן וחביב ליד אגם אטיטלן (Lago Atitlan), כפר שכל מהותו ואווירתו היא רוגע, שלווה, שאנטי.. הבנתם את הרעיון הכללי. חבריי ודאי קוראים את הפוסט הזה ונקרעים מצחוק. מי שמכיר אותי יודע שאני בחורה של תכלס, כאן ועכשיו, בלי רוחניות, רוחניקיות ושאר ירקות. יחד עם זאת, אי אפשר לומר עליי שאני בחורה אטומה.. ואם כולם הולכים לכפר.. אז אני הולכת אחרי העדר. כן, כן.. לפעמים גם אני נגררת. ובעודי מגיעה עם חבריי לכפר הקטן והחביב (סיגלתי לעצמי גישה אופטימית), חשבתי לעצמי.. איילת, אולי היום תהיה לך התגלות.. אחרי שעתיים הבנתי שהתגלות לא תהיה לי, אבל מגניב יהיה פה.. ורגע ללא ציניות, אני מוכרחה לציין כי המקום נעים, יפה, רגוע, שלו, מיוחד ונגמרו לי כל מילות התואר.. וגם מי שלא בקטע של שאנטי מוכרח לבוא לכאן.. אם אני נהניתי פה. הכל אפשרי.

לאס פירמידס דל קה – Las Piramides del Ka

חדי העין שביניכם בוודאי ישימו לב כי בתוך השם הארוך חבויה לה המילה פירמידה.. דיי מסביר את העובדה שבמרכז (שמיד אני אספר עליו קצת), כל המבנים בצורת פירמידות.. אז לא, אין מה להתבלבל אתם לא במצרים.. פשוט האדריכלים פה היו יצירתיים מאד.. ובטוח יש לזה הסבר מעניין, אני פשוט לא יודעת מהו.. אז לאס פירמידס דל קה הוא מרכז רוחני גדול. שאם מגיעים לכפר חייבים להתנסות בחלק מהפעילויות שיש בו. תוכלו למצוא כאן מגוון דברים לעשות שאני קטלגתי אותם על סקאלה.. מצד אחד של הסקאלה, יש פעילויות רוחניות לייט, ומהצד השני שלה פעילויות רוחניות הארד קור. אז באזור הלייט תוכלו לגלות כל מיני מסאז'ים (כמובן שעושים לכם), שיאצו, רייקי ועוד כל מיני עיסויים עם שמות שלא נתקלתי בחיי (ביליתי לא מעט בצד הזה של הסקאלה). ומצד ההארד קור, תכינו את עצמכם לסדנאות מדיטציה עמוקות, יש גם קורסים.. איפשהו באמצע הסקאלה תוכלו ליהנות משיעורי יוגה.. ועל הדרך לגלות שזה שהייתם בחוג בלט בגיל 6 לא אומר שנשארתם גמישים, חלק מהתרגילים כבר לא לגילי (עדיין עם גישה אופטימית, לא לדאוג!).

אני אסכם את סן מרקוס בכמה מילים. אפשר לבלות כאן כמה שעות (תמיד יש כפרים סמוכים ליד האגם שאפשר לברוח אליהם) ואפשר להישאר פה כמה ימים וליהנות מכל מה שיש למרכז הרוחני ולכפר עצמו (שלכל הדעות יפהפה במיוחד) להציע. אבל להגיע לפה, כדאי מאד!

לעוד מידע הכנסו ל- zaznoo, פורטל התרמילאות של ישראל.

סן פדרו לה לגונה – San Pedro La Laguna

ברוכים הבאים לכפר אליו יגיע כל מטייל (במיוחד אם הוא ישראלי) בגואטמלה.. על אחת כמה וכמה אם הוא דל אמצעים, או סתם מנסה לחסוך כסף (שלא לומר קמצן, רחמנא ליצלן!).. אבל תכלס, הסיבה הכי טובה להגיע לפה, היא שפשוט אין סיבה שלא להגיע לפה (יצא לי קטע לוגי משהו..). סן פדרו לה לגונה, כשמה כן היא, ממוקמת על גדות הלגונה (אטיטלן), שזה כבר מיוחד בפני עצמו. אז יש עוד כמה כפרים מסביב ללגונה שגם בהם תמיד אפשר להתמקם.. העניין איתם שהם יותר יקרים, אז למה לא ללכת למקום בו יש כל מה שמטייל ממוצע צריך ועוד במחיר הגיוני (על מי אני עובדת.. במחיר זול). אני מודה ומתוודה שבמהלך הטיול שלי תכננתי לבלות כאן מספר מצומצם של ימים.. איכשהו יצא שגם אני נתקעתי. ושאני אומרת גם אני.. אני מניחה שכבר הבנתם שלא מעט מטיילים נתקעים כאן. אז אם כבר אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שגם אתם הולכים להיתקע, אז טיפ קטן, לכו ותתקעו באיזה הוסטל שווה, עם נוף מדהים לאגם ולכל הירוק מסביב, עם אוכל טוב ובמחיר מגוחך. יש כאן לא מעט כאלה.. אז התמקמתם? יופי. השלב הבא הוא להסתובב קצת, להתרשם מהכפר, להשכיר איזה קיאק ולשוט קצת באגם.. בקיצור, תתכוננו לשהות מדהימה כאן.

וולקן סן פדרו – Volcan San Pedro

אני מספרת קצת על אטרקציות שסמוכות כפר סן פדרו לה לגונה.. כי למרות שהכפר מיוחד וכייפי.. יש גם לא מעט דברים לראות בסמוך לו. האטרקציה של הר הגעש סן פדרו מתאימה מאד למי שיש קוצים במקום שבו נהוג לשבת, ומחפש להעלות דופק.. טיפוס של כ- 800 מטר יעשה את העבודה.. לי לקח בסביבות ה-4-5 שעות.. היו גם כמה חבר'ה שעשו את זה בהרבה פחות (האכילו אותי אבק).. והיו כמה שעשו את זה ביותר.. הכל תלוי בקצב ההליכה שלכם וכמובן של המדריך שלכם.. מה שחשוב לציין, אל הטיפוס הזה לא יוצאים לבד! יש איזשהו קטע של הסימון שבילים שהוא לא מהמוצלחים.. כך שניתן בקלות להתברבר.. אז גם אם אתה יוצא יחידה קרבית ואתה אלוף בניווטים.. תן קרדיט למדריך שלך ופשוט תלך אחריו.

ספרדית – Español

אז במסגרת ההיתקעות בכפר סן פדרו לה לגונה, אפשר לנצל את הזמן בשביל ללמוד קצת את שפת התושבים המקומיים. יש כאן כל מיני בתי ספר קטנים וצנועים אשר יעשו את העבודה לא רע בכלל.. בינינו, בית ספר זאת מילה ממש גדולה.. יותר בכיוון של משפחה מקומית חביבה שפתחה עסק ללימוד ספרדית. אז יש פה מספר משפחות שעוסקות במלאכה.. ובינינו, מה רע בלתרגל את הטיית הפועל בספרדית בזמן שיושבים מול האגם ונהנים מהנוף?

אנטיגואה – Antigua

אז אם בפוסט הקודם ציינתי כי יש מטיילים שמחליטים שגואטמלה סיטי, בירת גואטמלה לא בשבילם.. מקסימום מקום בו יש אחלה קווי אוטובוס, אז סביר להניח שהיעד הבא שיגיעו אליו יהיה אנטיגואה. אנטיגואה היא אנטיתזה לגואטמלה סיטי.. העיירה קולוניאלית בעלת אופי תיירותי ופשוט. תוך כדי סיור ברחובות תגלו כי יש משטרה והמקומות מאד מאובטחים.. אז חלק מהאנשים בורחים מגואמטלה סיטי תחת הנימוק כי העיר לא בטוחה ויש גניבות ומעשי אלימות נגד תיירים (ועוד כל מיני שמועות שכאלה).. אז באנטיגואה אין להם מה לדאוג.. חוץ מזה, כיף להסתכל בעיר הזאת. צבעונית ויפה, מבנים מיוחדים בעלי סגנון בנייה שונה, חלקם אף עתיקים מאד. אחד הדברים היותר מיוחדים כאן, זה שיש המון צבעים ברחובות.. זה מדהים בעיניי.. זה כמו להסתובב בספר ילדים שדאגו לאייר ולצבוע כהוגן כדי שיהיה נעים בעין.

יתרון נוסף לעיר זאת, הוא ריבוי האמריקאים שפתחו כאן עסקים.. בזכות זה, תגלו כי האנגלית כאן מאד דומיננטית. כך שאם במקרה אנטיגואה הוא אחד היעדים הראשונים שלכם במהלך הטיול ועוד לא הספקתם לקלוט ספרדית בסיסית בשביל לברר כמה עולה חדר ללילה, אז בהחלט תהיה לכם נחיתה רכה.. חוץ מזה שיש כאן כל מיני בתי ספר ללימוד ספרדית, למי שממש רוצה ללמוד ספרדית עם דקדוק נכון ולא מסתפק בשיחון.

שווקים

השוק המקומי באנטיגואה הוא אחת החוויות.. אם אמרתי קודם שמאד צבעוני כאן, אתה יכולים לתאר לעצמכם איך האוירה והמראות הקיימים בשוק במקום שכזה. אז חוץ מהמון מראות והמון צבעים.. יש גם המון ריחות, המון אוכל, המון תושבים מקומיים והמון תיירים. המון מהכל. פרט חשוב שכדאי שתשימו לב אליו זה שהמקומיים לבושים בבגדים מסורתיים.. בדרך כלל לתיירים זה נראה ממש מגניב וגורם להם ישר להוציא את המצלמה ולצלם.. אז איך אגיד את זה.. הם לא אוהבים את זה (בלשון המעטה).. ובצדק.. בכל זאת, זה לא מוזיאון.. אז אתם רוצים לצלם תבקשו רשות יפה (אני ניסיתי וזה עבד לי..) ואם לא, אז לא. זכותם. השוק לא פתוח בכל יום.. כשאני טיילתי שם זה היה בימי שני, חמישי ושבת. כדאי לברר אם השתנה משהו מאז..

שוק נוסף שכדאי להגיע אליו הוא שוק ארטיסניה. לרוב תמצאו כאן יותר תיירים מאשר תושבים מקומיים, יש כאן המון דברים שאפשר לקנות כמזכרות.. עבודות יד, בדים, תיקים, תכשיטים.. שוק מגניב לאללה וגם פתוח בכל יום (שוב.. לברר אם השתנה משהו..).

וולקאן פקאיה – Volcan Pacaya

אז הגיע הזמן לצאת קצת מהעיר ולחלץ קצת עצמות.. הזדמנות נהדרת לעשות זאת היא בוולקאן פקאיה. הוא הר געש פעיל, אשר מטיילים בסביבתו ומגיעים לאזורים שדיי קרובים ללבה (תרגישו את זה לפי הריח והעשן שלפעמים מרחף באזור..). הטיול עצמו מדהים. הנוף בסביבה מיוחד במינו.. ובכלל, מתי בפעם האחרונה יצא לכם לטייל ליד הר געש פעיל, תופעת טבע מדהימה בפני עצמה..

למידע נוסף:

גואטמלה
מרכז אמריקה

גואטמלה סיטי – Guatemala City

אז אחרי סיור מקיף במחוזות מקסיקו הגיע הזמן לעבור לגואטמלה (Guatemala).. ואיך אפשר להתחיל לדבר עליה מבלי לדבר על עיר הבירה גואטמלה סיטי. עיר עצומה בגדולה.. בסביבות ה-2 וחצי מיליון תושבים ללא ספק מדובר באחת הערים הגדולות במרכז אמריקה.. גם בלי לבדוק את המצב הדמוגרפי באזור.. ברגע שמגיעים לעיר.. מרגישים את זה. העניין עם גואטמלה, שלא הרבה מטיילים מגיעים אליה, או לפחות מגיעים ונשארים לטייל בה. הצפיפות שבה וכל ההמון מסביב במקרים רבים מרתיע מטיילים מלהישאר בה וכך קרה שלרוב גואטמלה סיטי היא אזור מעבר. נקודה ממנה ניתן לקחת קווי אוטובוס שונים ליעדים אחרים בגואטמלה. אני חושבת שאם כבר הגענו עד לפה.. אפשר לחכות עם היעדים השונים שסמוכים לגואטמלה עוד יום או יומיים ולהסתובב קצת.. הרי זה כל הרעיון בטיול, לא? אז מספר נקודות שכדאי לבקר בהן..

הארמון הלאומי – Placio Nacional
גם אם תנסו בכח להתעלם מהמבנה של הארמון הלאומי.. הסבירות שתצליחו היא נמוכה מאד.. ברגע שתגיעו לכיכר המרכזית כאן לנגד עיניכם יעמוד מבנה ענקי.. סוג של מפלצת ארכיטקטונית.. כן, כן, הגעתם למקום הנכון. בעבר המבנה באמת שימש כארמון בתקופה הדיקטטורית שהיתה תחת שלטונו של גנרל אוביקו. היום, המבנה הזה משמש כמוזיאון המציג המון מיצגים מאותה התקופה. אני חייבת להודות שהמבנה של הארמון הלאומי הוא אחד המבנים המרשימים שנתקלתי בו.. גם מבחוץ וגם מבפנים.

השוק המרכזי – Mercado Central
במהלך הטיול עוברים בלא מעט שווקים (איך אפשר לוותר על חווית הקניות).. מהר מאד ניתן להבחין בשווקים שמטרתם העיקרית היא למשוך תיירים ומטיילים לבין שווקים אשר משמשים בעיקר את התושבים המקומיים למחייה יום יומית.
מקרה של השוק הזה אפשר לחלק אותו לשני חלקים.. החלק המרכזי שלו מוכוון לתיירים.. זה המקום לקנות מזכרות וכל מיני פריטים קטנים שאתם מייעדים להביא כמתנות לחברים ולמשפחה בבית.. (או לעצמכם..). בשוליים של השוק המרכזי כאן תוכלו למצוא גם דוכנים קטנים יותר של פירות וירקות מוצרי מזון נוספים וכו'.. אליהם יגיעו יותר התושבים המקומיים כדי להצטייד בכל מה שדרוש להם..
בסופו של דבר, השוק הזה מהווה מקור פרנסה לא רע בשביל אותם תושבים אשר מפעילים אותו.. אז מי אני שאפגע במקור פרנסה של מישהו? אז הלכתי ובזבזתי קצת (כמו שאני ממש יודעת לעשות).. לגיטימי, לא?

מוזיאו פופול ווה – Museo Popol Vuh
אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות כשאני מגיעה למקומות חדשים.. זה להכיר קצת את התרבות של המקום.. במילים אחרות.. מה הסיפור שלהם? אז המוזיאון הזה מציג את התרבות של שבט המאיה. הוא מציג מגוון פריטי אומנות שאופיינים לאותה תרבות, פסלים, כדים, מסכות עץ, עבודות עץ ועוד מגוון פרטי אמנות שונים שיכולים לשפוך קצת אור על אותה תרבות. לעוד מידע הכנסו לפורטל zaznoo המגניב.

קנקון – Cancun

טוב, אז אחרי שעברנו מלא חופים נפלאים, עיירות קטנות וחביבות, מגוון תרבויות ומקומות בעלי אוירה מיוחדים שקטים ורגועים.. הגיע הזמן לדבר קצת על קנקון. קחו את כל מה שקראתם על מקסיקו עד עכשיו.. ותשכחו (טוב, אתם לא חייבים לשכוח, אבל אפשר לשים בצד רגע). כי קנקון היא אחת הערים היותר מתויירות הקיימות במקסיקו ומרכז אמריקה, אבל.. (כמובן שיש קטש, אלא מה..?) הסגנון התיירותי שלה הוא כל כך שונה ממה שראיתי עד שהגעתי לכאן.. מאד לא אופייני לאוירת מקסיקו שחוויתי עד לרגע שהגעתי לכאן.. במילים אחרות, אם הייתי תיירת אמריקאית, כנראה שהייתי פורחת ומרגישה בבית.. ללא ספק, המטיילים הישראלים שראיתי סביבי מגיעים לכאן.. אומרים "וואו" אחד גדול.. מסתכלים על המחירים (כי אנחנו המטיילים הישראלים הממוצעים, תמיד בודקים את המחירים), מגלים שקנקון, מה לעשות, לא עומדת בתקציב של הטיול.. וכל שנישאר כאן יותר ימים, כך הטיול שלנו יילך ויתקצר.. וממשיכים ליעד הבא.

אני טוענת שמי רוצה לחוות את קנקון, שיגיד לעצמו, לעזאזל הכסף ויהנה ממה שיש לעיר להציע. מי שלא מוכן, תמיד יכול לתפוס מקום לינה באיסלה מוחרס (Isla Mujeres) הסמוכה, כך מומלץ בפורטל זזנו, ולקפוץ לבקר בקנקון מדי פעם.. גם פתרון לא רע..

קניות – Shoping

אז אמרנו שהתרבות האמריקאית תפרח פה, לא? אז מיותר לציין כי תרבות הקניות זה דבר מאד פופולארי אצלם.. ובינינו, כשזה מגיע לנשים, לרוב מדובר בתרבות אוניברסאלית.. בקנקון יש לא מעט מרכזי קניות וקניונים בהם תמצאו חנויות מותגים מוכרים.. הגיע הזמן לפתוח את הארנק..

קיימים כאן מספר קניונים אשר בכל אחד מהם יש למעלה מ-200 חנויות.. הקיונים שיצא לי לבקר בהם ואני ממליצה לבקר בהם יהיו פורום ביי דה סי (Forum by the Sea), קוקולקן פלאסה (Kukulkan Plaza) ופלאזה קרקול (Plaza Caracol). אני מודה ומתוודה שיש עוד קניונים ועוד מרכזי קניות.. אבל גם אני לא עברתי בין כולם..

חיי הלילה

חיי הלילה, אטרקציה מאד כללית, אני מודה, אבל בהחלט מגיע להם שאני אזכיר אותם כאן, כי ללא ספק חיי הלילה בקנקון מהנים ותוססים.. לא חסר פאבים, מועדונים ומקומות לבלות בהם עד אור הבוקר. אם אתם מגיעים לקנקון ומחפשים את המקום שכולם (אבל באמת כולם) מגיעים אליו, תרשו לי לספר לכם על הקוקו בונגו (Coco Bongo), קשה לי להגדיר את המקום, אם זה מועדון או פאב ענק.. השורה התחתונה, היא שיש בו הכל.. מוסיקה מעולה, באר רווי אלכוהול משובח, במה עליה יש מגוון הופעות בידור והופעות של זמרים.. מומלץ מאד לבוא ולראות (וכמובן להנות). גם אם אתם לא מתכוונים ללון בקנקון, אלא להשתכן באיסלה מוחרס הסמוכה, תגיעו לכאן בערב ותחזרו במעבורת של הבוקר, תאמינו לי.. אתם ללא ספק תישארו כאן עד הבוקר..

פלאיה דל כרמן – Playa del Carmen

בטח כבר הספקתם להבין עד כמה את הלך הרוח בחופי מקסיקו.. אני בשלב הזה כבר הגעתי שכנראה לעולם לא יימאס לי מחופי ים מיוחדים, לעולם לא יימאס לי להתפנק, לעולם לא יימאס לי ממשקאות טרופיים מפירות מיוחדים שאין בארץ, וכנראה גם עצם העובדה שאתה שותה אלכוהול בכל שעה אפשריות ביום הופכת את הרביצה האינסופית למשהו מיוחד.. שלא תבינו לא נכון, אני מאד נהנית לטייל ולראות ולאמץ את רגליי במעבר ממקום למקום, מהר לגבעה, מעלייה לירידה.. אבל בינינו, לפעמים כיף סתם כך לרבוץ מבלי לעשות כלום. אז כן, הגעתם למקום הנכון פלאיה דל כרמן.

אז גם כאן מצאתי את עצמי מבלה בים בשעות היום, משביעה את רעבוני במסעדות ומפזזת בשעות הלילה במועדונים מקומיים (לכו לבאלי – Bali, מועדון ענק שיכול להכיל מלא אנשים, ויש בו אחלה אוירה) לצלילי מוסיקה מקסיקנית (טוב נו.. יש להם גם שירי Mtv).

אבל שלא יתפרש שאני נהנתנית ותו לא (למרות שבינינו.. אני כן).. אז כדאי לדעת שיש כאן עוד דברים לעשות. וכן, גם אני בשלב מסויים טרחתי לקום ממצב הכיסא שהגוף שלי התקבע בו.. והחלטתי לבדוק מה עוד אפשר לעשות פה.. בכל זאת, מקסיקו..

קסל אה אקופרק – Xel Ha Ecopark

תכלס.. זה מקום קצת יקר.. אבל מגניב. זה סוג של פארק מים פרטי, כנראה שהוא היה פעם לגונה (או כמו שאומרים פה, לגו- Lago), אבל איכשהו המקום מאתר טבע הפך לאתר בבעלות פרטית (מי היה מאמין.. הפרטה קיימת לא רק בארץ.. שערוריה!). אז במחיר שמשלמים לכניסה לפארק, אפשר לשנרקל במים (כמובן שאתם מקבלים כאן את הציוד), ויש כאן אספקה בלתי נדלית של אוכל.. זה מטורף.. חובבי היבשה ישמחו לדעת כי אפשר גם לטייל, יש כאן מסלולים שבחלקם גם ניתן להגיע למערות, לא רע בכלל. בינינו, יחסית לאופי הבטלני של פלאיה דל כרמן, זהו אחד האתרים היותר פעילים שיש.. אולי בגלל ההמלצה בפורטל זזנו, יש כאן המון אנשים ושמח פה מאוד.

קראו כאן על תאילנד

מי שרוצה להוסיף כסף, אז אפשר להוסיף סכום מסויים ואז גם לשחות עם דולפינים, אני ויתרתי על התענוג כך שאין לי מושג כמה פזו צריך להוסיף, אבל עושה רושם שלא מעט. לסיכום, בעיניי המקום מגניב לאללה ושווה את ההשקעה הכספית.. בכיף אפשר להעביר כאן כמה שעות טובות.

צלילות ושנרקול

מי שהחליט לוותר על החוויה של פארק המים, מסיבה של עלויות כלכליות, או סתם כי לא מתחשק לו.. אז אני אציין כאן כי יש על החוף כמה מועדוני צלילה שמספקים את כל הציוד לשנרקול וצלילות.. כך שאפשר גם ליהנות מהחוף והים רק מהכיוון השני.. ללא ספק יש מראות מדהימים וחווית הצלילה, לא משנה כמה פעמים עושים אותה, מדהימה כל פעם מחדש ונראית אחרת בכל מקום.. אני ממליצה בחום.

פוארטו אסקונדידו – Puerto Escondido

פוארטו אסקונדידו, אחת העיירות במרכז אמריקה שממש כיף לומר את השם שלהן שוב ושוב רק כי זה מתגלגל על הלשון בצורה ממש כיפית (נכון שחלק מכם מנסים ממש עכשיו..?). טוב טוב, אני מתפקסת. פוארטו אסקונדידו היא עיירה מתויירת מאד, כאשר האטרקציה המרכזית שלה היא גולשים. ואני אומרת גולשים ולא גלישה, כי בחורה כמוני שלא יכולה לעמוד על גלשן יותר מ- 3 שניות מבלי ליפול (וניסיתי.. לא יעזור, חסרת שיווי משקל).. מוצאת שהגולשים הפוסעים על החול החם עם הגלשן ביד, תחת השמש הקופחת, מהווים אטרקציה לא נורמאלית. מה שאני מנסה לומר בעצם, זה שלא חייבים להיות גולשים (או גולשות, יסלחו לי הפמיניסטיות) כדי ליהנות בעיירה הזו. יש המון מטיילים שמגיעים לכאן בשביל האוירה, חוף הים השמש והגלים. אה, כמעט שכחתי, גם בשביל האמריקאים (וגם האמריקאיות). אחרי יום אחד בעיירה נוכחתי לדעת שגולשים רבים המגיעים לתפוס גלים בעיירה מגיעים מאזורים באמריקה (אמריקה הצפונית.. בכל זאת, גם מקסיקו נמצאת באמריקה).

פלאיה סיקאטלה - Playa Zicatela

אני אקדיש כמה מילים לגולשים מביניכם שבאמת שמעו על החוף הזה (כי אם אתם גולשים רציניים כנראה ששמעתם על החוף הזה..). יש מספר חופים כאן. אבל החוף המומלץ באמת יהיה באזור של פלאיה סיקאטלה (Playa Zicatela), הוא חוף לגולשים רציניים.. הגלים בו הם הגלים הגבוהים ביותר במקסיקו כולה. ואם אתם מגיעים בעונה המתאימה מסתבר כי מתקיימות כאן תחרויות גלישה. אם אתם גולשים חובבניים כדאי קצת להיזהר.. ואם לא גלשתם מעולם, לא נראה לי שזה החוף שבו כדאי להתחיל.. אבל זאת רק דעתי.. אם אתם בכל זאת מנסים, תעשו טובה, תבררו אם יש מציל על החוף.

מרכז העיירה

המרכז של פוראטו אסקונדידו זה אזור טוב למצוא את עיסוק אחרי שגלשתם, אחרי שרבצתם על החוף, או אחרי שמיציתם את השכיבה הממושכת ובא לכם לחלץ קצת עצמות.. אז חפשו את רחוב אדוקין. זה אחד הרחובות המרכזיים של העיירה בו ובסמיכות לו זה האזור המעניין ופעיל ביותר (עבור מטיילים) של פוארטו אסקונדידו. השעות הכי טובות לטייל באזור הזה הן שעות הערב, אז צצים להם משום מקום כל מיני דוכנים של מזכרות, בגדים ועוד כל מיני פיצ'פקס קטנים שבסוף אני מוצאת את עצמי מבזבזת עליהם כסף.. כמובן שבעיירה יש גם מסעדות בתי קפה ופאבים.. המלצה שלי, לכו להוסטל שלכם, בררו עם חבר'ה שכבר הגיעו כמה ימים לפניכם ותשאלו אותם מה הם ממליצים.. מקומות נפתחים ונסגרים.. לכו תדעו איזה בית קפה יהיה מוצלח בעוד חודש.. חוץ מזה שזה באמת עניין של טעם כזה מגיע לאוכל, ועניין של טרנד שזה מגיע לפאב (כן, כן, גם במקסיקו יש טרנדים.. זאת לא המצאה רק שלנו..). לעוד מידע כנסו לאתר של החבר'ה שםגשתי שם- פורטל zaznoo.

סן כריסטובל – San Cristobal

טוב, אז האמת שהשם המלא של המקום הוא סן כריסטובל דה לה קאסאס (San Cristobal de la Casas), או לפחות זה מה שכתוב במדריך טיולים שלי וגם באתר זזנו, כי אף אחד מהתושבים המקומיים לא באמת טורח להגיד את השם הארוך הזה.. בכל זאת יש רק 24 שעות ביממה וחבל לבזבז את הזמן על זוטות כמו שם של עיר. אז סן כריסטובל זה מספיק טוב.

אז דבר ראשון שאני יכולה להגיד על העיר הזאת שהוא מאד בולט, שזאת עיר יפה. ואפילו יפה מאד. היא נחשבת לאחת מהמפורסמות באזור מרכז אמריקה. מצד אחד מבני אבן מאד מרשימים ומצד שני יש המון שווקים אותנטיים שגורמים לך להרגיש שלא התבלבלת, אתה במקסיקו. דבר שני שמאד בולט כאן הוא תרבות הבילוי שלהם. יש כאן המון בתי קפה, המון, המון מסעדות, המון מקומות לצאת אליהם בלילה.. אני מניחה שעצם העובדה שהמון תיירים מגיעים לכאן גורמת לעיר לדאוג שיהיה לה המון מכל דבר.. רק כדי שלא נגיד שחסר. אבל אני לא מתלוננת. דווקא מתאים לי. יש בעיר משהו מאד נוח להיות בו, כל דבר שצריך ניתן למצוא כאן, כך שבקלות אפשר למצוא את עצמך נשאר פה קצת יותר ממה שתכננת. אגב יש פה המון ישראלים...מגניב! רובם מגיעים לפה אחרי הטרקים הארוכים שעשו בטיול של דרום אמריקה.

מוזיאון נה בלום – Museo Na Bloom

אז אחרי שהתלהבתי שיש כאן הכל מהכל, נזכרתי שבתי קפה, מסעדות, ופאבים יש גם בארץ ואני בכלל באתי לראות קצת מקסיקו. אז אני אספר קצת על המקומות המיוחדים שמצאתי. מוזיאון נה בלום הוא אחד מהם. המקום הוקם להנצחה של זוג אנשים שחיי את מרבית חייו כאן, בסן כריסטובל, ולמעשה מדובר בזוג אירופאי נשוי (גרטרוד ופראנס בלום). המוזיאון הוקם מהבית שבו נהגו להתגורר, ואני עדינה.. כי הבית החביב היה בעצם אחוזה מפוארת ויפהפייה שהיום בנוסף להיות מוזיאון היא גם מלון. הזוג התרכז בעיקר בכל הקשור לארכיאולוגיה של התרבות המקומית ואף תיעדו וצילמו הרבה ממנה. המוזיאון מציג את כל פועליהם בשנים בהן הם חיו בעיר. יפה ומיוחד. כדאי לראות.

קניון דל סומידרו – Canon del Sumidero

סיור ימי מאורגן שנמשך שעתיים, באחד המקומות היפים שראיתי. השיט מתרחש בקניון דל סומידרו שמכילים מצוקים ענקים (!), ושאני אומרת ענקים אני מכוונת לגובה של קילומטר בערך.. כל מצוק צורה מיוחדת, ואני יודעת שזה כבר הפך להיות קלישאתי משהו.. אבל כן, זה גורם לך להרגיש את הכח של הטבע.. ושאנחנו בני אדם קטנים וחסרי ישע.. אבל מה לעשות.. זה נכון. חוץ מזה, יש המון בעלי חיים שרואים בדרך (תכינו מצלמות..) מלא ציפורים (לצערי אני לא יכולה לדעת מה השמות.. לא מבינה בצפרות) ואפילו תנינים תוכלו לראות בדרך ברחבי הנהר. אחרי הסיור בנהר, עוצרים בכפר סמוך שם מסתובבים קצת (בכל זאת הם צריכים להצדיק את המחיר של הסיור..).
למידע נוסף:
מקסיקו
מרכז אמריקה

מרידה - Merida

במדינת יוקאטן (Yucatan), ללא ספק מדינה מיוחדת, יושבת לה עיר הבירה, מרידה. למי שחזק ומתעניין בכינויים, הכינוי שלה הוא העיר הלבנה. מספיק להסתובב ברחובות העיר ולהבין מאיפה הגיע הכינוי הזה.. העיר באמת נראית לבנה.. משהו במבנים אשר בנויים כולם בצבע לבן דומיננטי, נראה כמו אבן גיר. העיר יחסית גדולה ויש בה לא מעט תושבים, אך בניגוד לערים גדולות אחרות שביקרתי בהן במרכז אמריקה, משהו באוירה כאן היה אחר, לא מנוכר וזר, אלא חם ומשפחתי. זה המקום להוסיף ולהדגיש כי יש לא מעט אזורים במהלך הטיול שמרגישים משפחתיות.. במיוחד שמגיעים למקום בו הישראלים השתלטו על האזור ואתה שומע עברית מכל עבר, ואז בארוחת ערב אתה מגלה במקרה שהבת דודה של ההוא שמטייל עם ההיא, עשתה איתי טירונות בניצנים, כן היינו באותה מחלקה.. כן איזה קטע, איזה צירוף מקרים.. מאד משפחתי (בחיי שאנחנו מדינה קטנה), כל כך משפחתי שאתה לא רואה את התושבים סביבך ולפעמים בקושי שומע ספרדית.. ולרגע אפשר לשכוח שנמצאים במקסיקו.. אבל לא כאן. למעשה, לא הרבה מטיילים מגיעים לכאן. מה שמוסיף לייחודיות של המקום. אני מצאתי כי זאת הזדמנות נהדרת לתור את העיר, להתמזג עם הסביבה והאנשים (עד כמה שאפשר.. בכל זאת..) ולהנות מהרגשת החו"ל.. ופה באמת מרגישים ככה.

אז בגדול העיר מאד עירונית.. כיף אדיר לטייל בין הרחובות בין המבנים (קחו מים.. חם כאן..) לטייל בין השדרות המרכזיות ופשוט לתת לרגליים להוביל אותך (שימו לב לכיוונים שהלכתם בהם, או קחו מפה.. אני קצת התברברתי בדרך..). סופי השבוע באזור מיוחדים הרבה יותר. יש מעין אוירת חג ברחובות, כל מיני מופעי רחוב, רקדנים, המסעדות ובתי הקפה מתרחבות ומוציאות גם שולחנות החוצה.. מיוחד מאד!

פרוגרסו - Progreso

אז אחרי שטיילתי ברחבי העיר, ראיתי, נהנתי, ספגתי אווירה (הזעתי למוות..), הגיע הזמן לנוח קצת.. כי גם אני מאבדת סבלנות שחם לי, וגיליתי שהרבה יותר מהר ממה שחשבתי.. אז הרחקתי קצת מהעיר, הצפנתי ליתר דיוק, והגעתי לעיירת הנופש של התושבים המקומיים. אם זה מספיק טוב להם, זה טוב גם לי.. ו- אוהוו כמה שזה טוב לי.. יש כאן ים.. ובדרך כלל מה מגיע עם ים? נכון, בריזה.. אין על רוח המגיעה מן הים במזג אויר חם ומעיק בשביל לשפר לי את מצב הרוח. אתם רואים לא כל כך קשה, באמת. אבל אם נפסיק לקטר שניה (כי עוד תקבלו את הרושם שסבלתי כאן, ובאמת שנהניתי), זאת באמת עיירה חמודה לאללה. יש כאן טיילת חביבה, חוף יפה, שקט, שלווה. מושלם. באמת שמרגישים כאן בחופשה. מאד שונה מן האוירה העירונית הקיימת במרידה. אפשר להעביר כאן יום יומיים בכיף, הכל תלוי בכמה חשק יש לרבוץ.. הם יודעים לנפוש המרידיינים.

וואחקה – Oaxaca

במקסיקו, באזורה הדרומי בתוך מדינת וואחקה שוכנת לה עיר הבירה של המדינה בשם (כמה מקורי) וואחקה. בעיניי אחד הדברים היותר ייחודיים ובולטים הקיימים בעיר היא בראש ובראשונה האוכלוסייה שלה. זה נכון שבכל עיר וכל מדינה יש תושבים מקומיים, חלקם מעורים בתרבות המודרנית וחלקם ילידים של איזה שבט עתיק. בוואחקה יש המון מהקבוצה השניה. המון תושבים שהם למעשה ילידים אינדיאנים שגורמים לך להרגיש שאתה בחו"ל בכל רמ"ח איבריך. כי אם כבר הולכים לראות תרבויות שונות במרכז אמריקה, אז יאללה בואו ונראה. הארכיטקטורה בעיר מדהימה ומיוחדת. מעין סגנון עתיק, רחובות וסמטאות צרים מבנים בעלי לבנים מיוחדות.. קטונתי מלהבין באדריכלות.. אבל באמת יפה. אחד התענוגות של העיר היא פשוט לטייל ברחובות שלה. בנוסף לכל אלו יש כאן מספר שווקים מעניינים שמופעלים על ידי אותם תושבים אינדיאנים. גם באזורים מחוץ לעיר הסמוכים אליה יש לא מעט דברים לראות, בעיקר המון אתרי טבע מיוחדים. מפלים, מעיינות חמים בהם אפשר ומומלץ לרחוץ (אל תשכחו בגד ים), הרים שונים בעלי פסגות מרשימות שמהם ניתן לראות את הנוף המדהים של רכס סיירה מדרה דל סור (Sierra Madera del Sur) עליו ממוקמת העיר וואחקה. למתעניינים במוזיאונים, תוכלו למצוא ברחבי העיר מספר מוזיאונים. אני לא ביקרתי בהם. אבל בטוח יש מה לראות.

מונטה אלבן – Monte Alban

המונטה אלבן הוא אתר ארכיאולוגי שמציג מעין עיר שסוברים כי היא היתה הבירה של אחד השבטים הקדומים, שבט הזפוטק (Zapotec). ללא ספק אתר מרשים. המבנים, השרידים שנתגלו, הנוף שניתן לראות מהאזור בו ממוקם האתר. בין אם אתם בקטע של ארכיאולוגיה ועתיקות ובין אם לא, זה מקום שכדאי מאד להגיע אליו. פשוט יפה פה. לא צריך יותר מזה. אני בחרתי להגיע לכאן ברגל, התחברתי עם עוד כמה אנשים שפגשתי בהוסטל ועשינו טיול אל המקום. אל חשש, אם אתם לא בקטע של הליכות אפשר גם לקחת תחבורה ממרכז העיר.

מיטלה – Mitla

המיטלה הוא אחד האתרים הארכיאולים החשובים ביותר שקיימים בוואחקה לתרבות הזפוטקית. האתר נמצא במרחק של כ-40 ק"מ בערך מוואחקה כך שצריך טיפה לנסוע בכדי להגיע אליו. האתר נמצא בתוך עיר שנקראת המיטלה (השם שלה הרבה יותר ארוך.. סאן פאבלו ויה דה מיטלה.. בקיצור, מיטלה) והוא שימש כאתר קבורה של בני שבט הזפוטק.שזה אגב, גם פירוש השם של המקום.

המקום בנוי באופן יפהפה, מסתבר שידעו לבנות לא רע הזפוטקים, יש כאן מבנים שבאמת נראים מיוחדים במינם ובתוך המבנה יש ציורי קיר ייחודיים למקום. אני מניחה שיש כאלו שיגידו מה כל מעניין באתר קבורה, אבל מסתבר שיש עניין. אפשר ללמוד לא מעט על התרבות הזאת ועל המנהגים שלהם דרך ביקור באתרים ארכיאולוגיים שמנציחים את התקופה בה חיו.

טולום - Tulum

טולום במקסיקו, היא עיירה חוף חביבה למדי, שבהחלט כדאי להגיע אליה, אך לא כדאי להיתקע פה יותר מדי ימים.. לא בגלל שהיא לא עיירה נהדרת למנוחה, פשוט כי אין מה לעשות כאן כל כך הרבה זמן וחבל לתת לשעמום להשתלט עליכם. כאן תוכלו לראות ולעשות את כל מה שעושים בדרך כלל כשמגיעים לעיירת חוף. אז זה דבר ראשון שעשיתי שהגעתי (כמובן אחרי שהתמקמתי) היה לעבור לבגד הים שלי וללכת לבדוק את החוף. כמה טוב לראות שהחוף לא מאכזב.. ולא רק שלא מאכזב אף עולה על כל הציפיות ויותר.. חולות לבנים.. דקלים על החוף.. ים כחול ואני אפילו חושבת שהיה בו גוון טורקיז.. בקיצור, הרגשתי שלקחו גלויה, הגדילו ושמו אותי בפנים. לא רע בכלל. עכשיו רק צריך לשכב קצת על החול, לתפוס קצת צבע (לא לשכוח להתהפך), לא לפני שמרחתי קרם הגנה! חשוב.. השמש קטלנית. ואחרי טקס החניכה שלי את המקום, הגיע הזמן לברר מה יש בעיירה הזאת. החופים באיזור מאוד יזכירו לכם את חופי ברזיל, ואכן, רבים ממטיילי דרום אמריקה מגיעים בסוף למקסיקו... ומשם עולים לארה"ב.

עתיקות טולום

אז כפי שציינתי בטולום יש חוף מקסים, אבל זאת לא חוכמה.. זאת מקסיקו.. יש כאן לא מעט חופים ורבים מהם מקסימים ונהדרים.. הייחודיות של טולום, היא שבסמוך לחוף קיים אתר עתיקות שלמעשה הוא אתר עתיקות של שבט בני המאיה. חייבים להודות שרק המיקום ליד חוף הים הופכת את האתר הזה לקצת יותר רומנטי מכל אתר עתיקות אחר שראיתי. אז יש כאן מעט מבנים אשר מהווים שרידים ועדות לתקופה שבה חיו שבט בני המאיה ולאופן המחייה שלהם. האתר עצמו, אם לומר את האמת, קצת מגביל את המטייל. יש המון אזורים אשר הטיפוס אליהם אסור, יש המון חבלים שמגבילים את המתחם וגם לשם אסור להכנס.. בקיצור, אני מקווה שיש לכם ראייה טובה, כי חלק מהמבנים תראו מרחוק. למרות כל זה, הביקור כאן עדיין מרתק.. פשוט ללכת על פיסת היסטוריה. יש בזה משהו. מכאן גם ניתן לרדת לרצועת חוף יפהפייה ושלווה.. אפשר להמשיך לעבוד על השיזוף.

צלילה - Diving

אז אם אנחנו מדברים על צלילה, כמובן שיש צלילות בים ויש גם מקומות לשנרקל בהם. אבל קיימת גם חוויה שהיא אחת החוויות היותר מיוחדות שאפשר לעבור כאן. אלו מכם שצוללים וכבר עברו מספר מקומות וראו לא מספר דגים ובעלי חיים שונים.. בוודאי יבינו כי יש משהו מרתק בלצלול במקום שהוא קצת פחות בנאלי.. ושאני אומרת פחות בנאלי אני מתכוונת רשת תעלות מים.. כדאי לברר דרך מועדוני הצלילה שיש כאן. ניתן לצאת לצלילה בתוך מערות שהכניסה אליהן היא בעצם כניסה לתעלות מים גם מתוקים וגם מלוחים מתחת לאדמה. כאן אולי לא רואים דגים ואצות.. אך רואים תעלות, נטיפים ושינויי סלעים אשר התהוו במשך מיליוני שנים. ללא ספק, חוויה חד פעמית! אם אתם קצת קלסטרופוביים אולי כדאי להימנע..

למידע נוסף על מקסיקו אתם מוזמנים לבקר בפורטל zaznoo- פורטל התרמילאים הישראלי.

איסלה מוחרס – Isla Mujeres

בתור פמיניסטית גאה (כמובן עד שזה מגיע להחלפת גלגל ברכב..) אני גאה לכתוב על איסלה מוחרס, שבתרגום זריז לעברית נקרא "אי הנשים". אחד המקומות היפים במרכז אמריקה! אחרי שהגעתי לכאן, והבנתי את שם המקום ניסיתי גם להבין מי היו אותם נשים שיש אי שלם על שמן.. בתקציר זריז, מדובר על פסלים שנמצאו כאן, שהיו פסלים של אלילות של בני שבט המאיה. ללא ספק, את שרה גיבורת ניל"י אני לא אמצא כאן.. אבל גם אלילות זה בסדר.. תמיד נחמד שבחור או שניים יסגדו לך.. אז עכשיו קצת ברצינות על המקום. איסלה מוחרס הוא אי הנמצא בסמוך לעיר קנקון (מרחק של רבע שעה..). מדובר באי קריבי מדהים ביופיו.. כל כך שונה מקנקון הרועשת, שרק הניגודים ביניהם גורמים לאי להראות יפה יותר. האי קטן יחסית, ושליו בצורה נהדרת. אם מחפשים את ההגדרה לפסטורליות במילון, אפשר לשים שם תמונה של המקום. ים, שמש, חופים מדהימים, מרגריטה ביד אחת, ספר בשניה.. זהו, הגעתי לגן עדן.

לקריאה נוספת: קראו כאן על תאילנד

פלאיה נורטה – Playa Norte אז לא יכול להיות שאי כל כך יפה וכל כך מיוחד יישאר שומם וריק, נכון? נכון.. אז הנה מינוס קטנטן, האי מתוייר, וישראלים כמו שישראלים יודעים להיות מסתובבים בקבוצות, וגם הקבוצות מתחברות לקבוצות אחרות, כך שבסופו של דבר.. יש המון ישראלים במקום אחד.. או כמו שאומרים "ישראלידה". אז בשביל שנקל את החיפושים (למי שמחפש את הישראלידות) רוב המטיילים נוטים להתמקם בחוף פלאיה נורטה (Playa Norte)- החוף הצפוני, שאפשר להבין למה מגיעים דווקא אליו, החוף באמת יפהפה, דקלים, חול לבן.. אתם קולטים את התמונה. אלו מביניכם שמחפשים קצת להתבודד, אז החדשות הטובות הן שיש עוד הרבה חופים ולא כל כך קשה למצוא כאן את השקט והשלווה. נו, איזה יופי.. כולם יוצאים מרוצים!

העיירה איסלה מוחרס אז מה עוד אפשר לראות כאן.. מי שמחפש קצת ציוויליזציה, אנשים, חנויות מסעדות.. באזור הצפוני של האי קיימת העיירה איסלה מוחרס, שזאת עיירונת קטנה, שמורכבת סך הכל מכמה רחובות שמרכזים את הכל. מקומות לינה, מסעדות, פיצריות, גלידריות, חנויות קטנות.. דווקא נחמד להסתובב ולטייל שם.
אגב, החוף אליו מגיעים מרבית המטיילים, פלאיה נורטה, קרוב מאד אל העיירה, כך שללא ספק מאד נוח להגיע אליו ולא אל חופי רחצה אחרים רחוקים יותר.

שנורלקים מלבד בטלה מוחלטת, יש גם אזורים יפהפיים לשנרקול. פלאיה גרפון (Playa Garafon) הוא מקום חובה לביקור. בסופו של דבר כמה אפשר להתבטל (כנראה שאפשר הרבה), הגיע הזמן לקום ללכת אל החוף המדובר, להוציא קצת כסף (כי הכניסה אליו כרוכה בתשלום), להוציא עוד קצת כסף בהשכרת ציוד של שנורקלים ולהתחיל לעשות בועות במים. בדרך לשם תוכלו להסתכל על המון שלדגים שעומדים בכיף על שפת הים. מקסיקו מדהימה!

מקסיקו סיטי בתצלום לווין

View Larger Map

מקסיקו סיטי – Mexico City

מקסיקו, המדינה הצפון מערבית במרכז אמריקה הגובלת עם ארצות הברית, אשר אחת הערים הידועות ביותר בה (לשמצה?) היא עיר הבירה מקסיקו סיטי.. מקסיקו סיטי היא ללא ספק עיר בכל רמ"ח איבריה.. עצומה, סואנת, עמוסה בבניינים ועמוסה בתושבים ואם כל אלו לא מספיקים.. אז נוסיף את הדובדבן שבקצפת, עמוסה בזיהום אויר. מול העיר הזאת תל אביב פתאום נראית כמו עיירת נופש תמימה וקטנה. אז אחרי שקצת התאכזרתי אל העיר וציינתי את כל מה שמרתיע ומעורר אנטגוניזם קל (לפחות אצלי), אני חייבת להודות שיש משהו בעיר הזאת. באופן לא ברור, כל הדברים שמצד אחד מעוררים רתיעה הם גם הדברים המושכים. הגודל של העיר, העוצמה שניתן להרגיש שהולכים ברחובות, עצם זה שבין כל הבניינים אתה פתאום מבין שאתה בן אדם קטן ומה לעשות.. בכלל לא היחיד כאן. לא, אני לא מפוצלת. פשוט תמיד הייתי בחורה אמביוולנטית, למה שאני אתחיל להשתנות עכשיו?

אז על קצה המזלג..

שדרות הרפורמה – Paseo de la Reforma

אז אחרי שקצת בירברתי על כמה גדול ועירוני כאן, הגיע הזמן לתת דוגמאות. שדרות הרפורמה זאת דוגמא נהדרת.. מדובר בשדרה. ואתם בוודאי תוהים, מה מיוחד בשדרה? נראה תמים למדי.. אך אל תיפלו בפח, מדובר בשדרה המתפרסת לאורך 12 ק"מ. לאורך כל השדרה יש המון חנויות, מסעדות, בתי קפה, מרכזי קניות והמון אנשים (וכמובן המון תיירים) שמבלים באזור זה. למעשה, זהו אזור שנחשב למרכז בילויים של העיר, כך שגם בשעות הערב המאוחרות יש מה לעשות פה. מלבד כל אלו לאורך כל השדרה יש צמתים, אשר בכל אחד מהם יש ככר, מזרקה ואנדרטה (לא בסדר הזה ולא מחייב שיהיו שלושתם.. רנדומאלי לחלוטין).

ארמון העם – Palacio Nacional

ארמון העם, הממוקם בככר המרכזית- ככר סוקאלו, הוא למעשה היה מקום משכנם של שליטי מקסיקו לדורותיה. המבנה הוא מבנה עתיק, ניתן לראות את זה במאפייני הבנייה וגם לפי תכולת המבנה. כיום בין היתר הארמון מאכלס המון ציורי קיר של אומן ידוע ונחשב במקסיקו בשם דייגו ריברה. הארמון מציג ציורים שצוירו במשך 16 שנה. זה המקום לומר שאפשר להיות ישראלי חסכן (ואני עדינה) ולהסתובב באופן עצמאי ברחבי המבנה ולנסות להתרשם מהציורים, אך אם לא הכנתם שיעורי בית על האומן והיצירות שלו מבעוד מועד (וכנראה שלא הכנתם), אז סביר להניח שלא תבינו יותר מדי ותשתעממו דיי מהר. כדאי מאד לקחת סיור מודרך, המספק מידע על הציורים ועל האומן. כל ציור חושף פיסת מידע שונה על מקסיקו, ההיסטוריה שלה ואפילו על התפיסות האישיות של האומן לגבי החברה ופוליטיקה. בעזרת הדרכה מתאימה הציורים נתפסים אחרת ומספקים המון מידע (שבעיניי) מעניין. מעבר לכל אלו.. חובבי האמנות שביניכם כנראה שבאמת יידעו להעריך את יצירות האמנות הקיימות כאן.

פונטה דל אסטה - Punta del Esta

כפי שידוע אורגוואי הוא מקום שלא הרבה מטיילים מגיעים אליו.. פונטה דל אסטה היא עיר שאם כבר מגיעים לאורגוואי, אז ביקור כאן יהיה חייב להיות מלווה בארנק גדוש שטרות וחשבון בנק עתיר בכסף. ולמי שלא הבין עדיין, פונטה דל אסטה יקרה, ומאד. יחד עם זאת, זה לא שאני נגד המקום, בסופו של דבר גם אני הגעתי לכאן, אמנם לא נשארתי פה הרבה זמן, אך הביקור בעיר השאיר בי לא מעט רשמים. התושבים שחיים כאן, חיים במציאות אחרת. דבר ראשון שלא יכולתי להתעלם ממנו שהגעתי זה שאיכשהו קיבלתי את ההרגשה שכולם יפים ויפות מסביבי.. פשוט ככה, אולי זה המרכיב הגנטי, אולי זה הבגדים היוקרתיים שהם לובשים, אולי זה אורח החיים שלהם שנותן את האשליה.. בכל אופן, בפעם הראשונה, הרגשתי תיירת שונה, ולא בגלל צבע העור. אחרי ניתוחים מעמיקים הגעתי למסקנה שהסיבה נעוצה בבגדים. אני, עם סחבות שגררתי מהארץ, שהפריט הכי אלגנטי שלי הוא ג'ינס שכבר נשחק בכל המכבסות הקיימות בדרום אמריקה והם, עם שמלות יפות ופריזורה מטופחת.

ואחרי שסיימתי לפרוס את משנתי לגבי ההבדלים ביני לבין התושבים בפונטה דל אסטה, אפשר גם לדבר קצת על המקום.

פונטה דל אסטה היא עיירת חוף. יש כאן רצועת חופים מדהימה ומטופחת, עושה רושם שהמקום הוא אתר תיירות לתושבי דרום אמריקה, לאלו שיש כסף והרבה ממנו. למצוא מקום לינה במסגרת התקציב זה לא פשוט, יש המון מקומות יקרים מאד, אך יש גם כמה הוסטלים זולים יותר, אז לא להתייאש ולהמשיך לחפש (הבקפקרס, פתרון לא רע). אם יש לכם כסף, אז תתפנקו עד הסוף ולכו על המלון הכי יקר!

מלבד החופים יש כאן גם שווקים יפים, שכיף להסתובב בהם, ללא ספק הם שונים מאד משווקים שתראו בבוליביה.. וכמובן שבמקום כזה חיי הלילה יהיו משהו מיוחד, מסיבות, פאבים באווירה מאד מיוחדת.

קאסה פואבלו – Casa Pueblo

אז מלבד בטלה על החוף ובילוי אל תוך הלילה יש בפונטה דל אסטה גם כמה מקומות שאפשר לבקר בהם. אחד מהם הוא קאסה פואבלו. המקום משמש כגלריית אומנות שבנויה בתוך וילה ענקית, מטופחת ומיוחדת (כיאה לסגנון המקום..). המקום הוקם ע"י האמן קארלוס פאס וילארו (Carlos Paez Vilaro) ובתוך חדרי הבית ניתן להתרשם מתצוגות אמנות שונות, סרט המספר על האמן עצמו, יש אפילו בר בו אפשר לשבת ולנוח מעט (כי נורא קשה לעבור מחדר לחדר.. חייבים מנוחה). בסופו של הביקור הגעתי למסקנה, שאפילו הגלריות שלהם מלאות בקלאסה.. יודעים לחיות.

איסלה דה לוס לובוס – Isla de los lobos

קבוצת איים קטנה ויפה, ולמעשה גם מאד מתויירת. אני מניחה שזה תלוי בעונה, אבל בכל מקרה תמיד כדאי להזמין מקומות מראש, ככה לא נתקעים. יש סיורים אל האיים בתדירות יומיומית, כך שגם אם פספסתם, תמיד תוכלו ללכת ביום אחר, אל חשש. במהלך הסיור מתגלים להם כלבי ים חביבים (עד כמה שהם יכולים להראות חביבים), אשר אפשר לצפות בהם.