אגם טיטיקאקה

האגם הגבוה ביותר בעולם אשר ניתן לשוט בו. אני אתחיל ואומר שלכל אותם אנשים שיש קושי עם גבהים ונוטים לסבול מכאבי ראש וקשיי נשמה, מומלץ שיגיעו לאזור באופן הדרגתי. האגם ממוקם בגובה של 3800 מטרים, לא קל להתרגל לגובה שכזה. רוחב האגם הוא כ-8300 קמ"ר הוא משתרע על פני שתי מדינות, בוליביה ופרו. בצד הבולביאני בכדי להגיע לאגם צריך להגיע תחילה לעיירה קופה קבאנה.

קופה קבאנה

קופה קבאנה היא עיירה קטנה ודיי משעממת שהמטיילים המגיעים אליה יגיעו בעיקר בשביל לשוט באגם. בצד הבוליבאני אפשר גם לטייל במקבץ איים שמצויים בתוך האגם. אך רוב המטיילים מעדיפים לעבור לצד הפרואני ושם לטייל על האיים הצפים. את מי שבכל זאת זה מעניין, מומלץ לברר פרטים בסוכניות התיירים בקופה קבאנה.

מי שמתכנן להמשיך מבוליביה לפרו, המעבר יהיה דרך גבול ימי של אגם טיטיקאקה. יש גם מעבר גבול יבשתי בין קופה קבאנה לפונו בפרו (אבל זה כבר הרבה יותר משעמם..).

האיים הצפים

איים אשר נמצאים בצד הפרואני, בהם תוכלו להתרשם ממסורת ותרבות אשר מדגישים עד כמה המקום חשוב לתושבים.. תוכלו לראות שם צורות חיים המאפיינות את המסורת והתרבות עוד מלפני 100 שנה.

האיים הצפים הם איים מלאכותיים עליהם כביכול מתגוררים תושבים, אשר מייצגים תרבות של שבט בני האורו בעבר. כיום חיים שם תושבים מעורבים, אבל שמועות יגידו שהתושבים שרואים על האי הם רק ניצבים שבאים לתת show לתיירים. כך או כך.. זה עדיין מדהים.. יש על האיים צריפים קטנים, מבנים ותושבים והם באמת מציגים שם סגנון חיים שונה ומיוחד.

אחת השאלות שעולה ישר לראש שמגיעים, היא ממה לעזאזל עשוי האי.. הוא צף לגמרי על המים.. אז האי בנוי מצמח שגדל באגם ונקרא צמח הטוטורה, הוא דמוי קש ממש עבה ומצליח להחזיק המוני תיירים שרצים בהתלהבות ממקום למקום ואף מבנים וצריפים ועדיין לצוף. זה המקום גם לומר, שמומלץ מאד ללכת בזהירות.. האי צף, הוא לא יציב ובכל צעד מרגישים תזוזה קלה. נכון שזה מגניב ומלהיב, אבל חבל ליפול למים..

מסתבר שהדרך לשמר את האיים היא "לשפץ" אותם אחת לכמה חודשים.. השכבה התחתונה של הצמח מתבלה מקלפים אותה ובונים שכבה חדשה מלמעלה. בהחלט דורש תחזוק.. אבל זאת אטרקציה ממש מיוחדת.

על האיים יש משפחות (או משפחות ניצבות..), שמארחות חלק מהתיירים בבתים וממש מאפשרות להם לראות את אורח חייהם.. יש אפילו בית ספר (!). תוכלו לראות כי כל הבקתות והצריפים בנויים גם הם מצמח הטוטורה. בכל אופן, אני יכולה להמשיך לתאר ולתאר.. אבל אין על מראה עיניים בשביל להבין עד כמה המראה מיוחד.

שמעתי שיש גם אפשרות לישון על האי אצל משפחה שמארחת ומשכירה חדרים.. אני גיליתי את זה רק כשהגעתי לצד השני, אבל שווה לברר אם באמת קיים כזה דבר. השמועות אומרות שיותר זול שם, אבל מעבר למחיר, זאת צריכה להיות חוויה מיוחדת במינה.

רורה נבאקה

להיות בבוליביה ולהרגיש את האקלים החם של ברזיל עם מעט מאד חמצן.. (30 אחוז בערך..).

העיירה מאד מיוחדת והיא אחד המקומות שכמעט כל המטיילים שמגיעים לבוליביה יגיעו גם אליה. המקום שוכן ליד נהר הבני ומלא בצמחיה ענפה ובעלי חיים מיוחדים.. כשמגיעים לרורה נבאקה לרוב מגיעים כדי לנוח לפני/אחרי שהולכים לטייל בפמפאס ובג'ונגלים שהן למעשה האטרקציות המרכזיות באיזור.

בכדי לצאת לטיולים האלו, כל שעליכם לעשות זה להסתובב ברורה נבאקה, תוכלו למצוא בה לא מעט סוכנויות תיירים אשר יציעו לכם כל מיני סוגים של דילים. כמו תמיד סקר שוק קטן לא יזיק.. מומלץ מאד גם להתייעץ עם חבר'ה מהאזור שכבר חזרו מהטיולים.. הם יודעים לרוב איזה חברה מומלצת וכמובן, איפה יש מדריכים טובים.

ג'ונגלים

טיול מדהים! טיול שיכול לנוע בין יומיים ל-4 ימים. בשונה מהנוף הבוליביאני שרובו מורכב מהרים עצומים ומדהימים, בטיול הזה אתה לומד להכיר את הסביבה של הג'ונגל. 4 ימים שאתה מטייל בתוכו, ישן בו, ויש גם כאלו שיצודו את האוכל שלהם.. בארץ אין ג'ונגלים, כך שאני נתקלתי בפעם הראשונה במראות שרק יכולתי לדמיין (ואני מניחה שאני לא היחידה). במהלך הטיול נתקלים בצמחייה מדהימה, בעלי חיים מיוחדים .. פשוט להרגיש מוגלי לכמה ימים.. (כדאי רק ללבוש מעט יותר ממה שהוא לבש.. בכל זאת, יש יתושים.. חבל להעקץ).

בטיול יש מדריך שייקח אתכם למקומות המיוחדים של הג'ונגל (וימנע מכם מללכת לאיבוד..), איפה כדאי לישון ואיך צדים.. באמת חוויה חד פעמית.

פמפאס

הפמפאס הוא אזור של ביצות, מקום בו נמצאים מגוון מדהים של בעלי חיים שלא תראו בשום מקום (אולי בטלוויזיה בערוץ נשיונאל ג'אוגרפיק). הביצות מצויות בתוך ג'ונגל ענקי, בהם תראו מראות חדשים לחלוטין.. הטיול מתקיים על סירת קנו. שטים במשך 3 ימים ורואים חיות מדהימות.. תנינים, קופים, עצלנים (חיה ממש חמודה שדומה לקוף), דולפינים, אנקונדות.. מה שמדהים הוא שהמדריך שילווה אתכם יודע איפה למצוא כל חיה, ופתאום תמצאו את עצמכם מצטלמים עם נחש ענקי על הצוואר, מנסים לא לנשום ומחייכים חיוך מטופש שכולו אומר תצלם כבר.. תצלם.. (לא ברור איך המדריך משכנע שזה בסדר..) הזוי!

כאמור הטיול נמשך 3 ימים ואת הלילות עושים בלינה ליד הנחל. לא בונים אוהלים, אפשר לישון תחת כיפת השמיים.. רק מומלץ להצטייד בתכשיר נגד עקיצות יתושים.. בכל זאת, אתם ליד ביצה..

הבריכה

ואחרי שטיילתם במשך כמה ימים, אימצתם את הרגליים, ראיתם ג'ונגלים ושטתם בביצות, הצטלמתם עם כל בעל חיים שנקרה בדרככם (וגם רדפתם אחריו אם צריך.. כי אנחנו תמיד עושים את זה..) הגיע הזמן לנוח מעט.. לרשותכם יש את הבריכה של רורה נבאקה. הבריכה נמצאת במרכז העיירה והכניסה כרוכה בתשלום. תאמינו לי, הרוגע והשלווה שתוכלו למצוא בין העצים, שמסביבם יקפץ לו מדי פעם איזה קופיף קטן, וציפורים מיוחדות שיתעופפו פה ושם, שוות כל בוליביאן שתשלמו.

סאלאר דה אויוני

סאלאר דה אויוני הוא טיול ג'יפים שעושים במשך 4 ימים במהלכו רואים את מדבריות המלח המפורסמות. רוב המטיילים יוצאים לטיול מאויוני. עיירה קטנה, לא מעניינת יותר מדי.. הדבר היחיד שצריך לעניין אתכם (ויש כאן בכמויות) זה סוכנויות התיירים שמוציאות את הטיול. המחירים של המקום לא זולים בגלל שכל מהותו הוא תיירות נטו, אז תרגישו חופשי להתמקח ואם המחיר לא נוח.. חפשו חברה אחרת.. יש לא מעט.

כמו כן ניתן להתחיל את הטיול מהכיוון ההפוך, מטופיזה גם הוא 4 ימים.. היתרון, שמגיעים למדבריות המלח ביום האחרון.. בהחלט שיא בפני עצמו.

לא משנה באיזה חברה תחליטו לנסוע בסופו של דבר, החבילה אמורה לכלול נהג (שהוא גם המדריך בטיול.. לרוב הוא לא יודע אנגלית.. הזדמנות טובה לתרגל את הספרדית שלכם), מבשלת שהיא דואגת לכל הפן הקולינרי של הטיול (הם דואגים לאוכל ולמים) והחבר'ה בג'יפ (6 אנשים).

כאמור במהלך הטיול ניתן לראות המדבריות בתחילת הטיול או ביום האחרון (תלוי מהיכן מתחילים), אך מלבדן יש עוד המון מקומות מדהימים שרואים במהלך הטיול.

Laguna Verde

או בעברית הלגונה הירוקה. כשמה כן היא. במהלך המסע הזה מגיעים אל אגם יפהפה בצבע ירוק.. אם תגיעו בסביבות הצהריים תוכלו לראות כיצד צבעו משתנה מירקרק לכחול. המראה מדהים.. בהחלט משהו שלא רואים בכל יום.

Laguna Colorada

הלגונה הצבעונית. מופע מדהים של צבעים על פני אגם גדול. נראה כאילו הקשת פרוסה על האגם עצמו. על שפת האגם ובתוכו תוכלו לראות את ציפורי הפלמנגו.. אם יהיה לכם זמן, בקשו מהנהג להתקרב קצת ולראות את הציפורים מקרוב.. מחזה מדהים.. לא בכל יום רואים את הציפור הזאת לא בגן החיות..

Sol de Maniana

גייזרים, מעיינות מבעבעים אשר יוצאים מהאדמה. הוא נקרא סול דה מניינה כי הוא מתפרץ השכם בבוקר. אל הגייזר מגיעים לרוב ביום השלישי אם מגיעים מאויוני, או ביום השני מכיוון טופיזה.

Isla de Pescado

משמעות השם, אי הדג. למעשה מדובר בפארק עצום של קקטוסים ענקיים.. הוא נמצא ממש בסמוך למדבריות הסאלאר.. בפארק יש איזורים גבוהים יותר ואיזורים גבוהים פחות. מי שיעלה עד למעלה יוכל להתרשם מהנוף המדהים של מדבריות המלח..

Salar de Uyuni

מדבריות המלח המפורסמות.. למעשה מדובר במדבר המלח הגדול בעולם, הוא מתפרש על גבי רוחב של כ-12 אלף קמ"ר. לרוב מגיעים למדבריות בזריחה.. כך שהמראה של השמש היוצאת מן האדמה מדהים.. השמיים משנים את צבעם בשלל גוונים.. השקט.. ומסביב רק מלח.. מדהים!

האטרקציה המרכזית במדבריות היא התמונות. לכולם בטח יש איזה חבר שחזר מהטיול והראה לכם את התמונות פרופורציה המפורסמות. מסתבר שזה קטע חזק במיוחד אצל הישראלים.. אני עשיתי את הטיול הזה עם עוד שתי ישראליות, שני אירלנדים ואנגלי אחד.. מיותר לציין שברגע שהגענו, הישראליות שבחבורה רצו להצטלם.. האירלנדים והאגנלי נותרו פעורי פה מהרעיון הגאוני..

סוקרה

אין ספק שבוליביה היא מדינה מאד מיוחדת.. כל כך מיוחדת שיש לה שתי ערי בירה. הראשונה, לה פאז הידועה לכל.. אבל מסתבר שסוקרה היא עיר הבירה השנייה של בוליביה. שניסיתי לברר למה, לא כל כך היה ברור (אפילו לא תושבים.. התשובות היו חלוקות).. משהו שקשור כנראה לחלוקת סמכויות בין הערים בין לה פאז וסוקרה.

אז בואו נתמקד קצת בסוקרה. העיר נעימה מאד ויפה. קיימים בה המון מבנים מרשימים ומעניינים. התרבות היא משהו מאד מושרש, אולי בגלל שבתוך העיר יש אחת האוניברסיטאות היותר מוכרות בבוליביה.

גם הנוף של האנשים יהיה שונה ממה שהתרגלתם עד כה בבוליביה. תוכלו למצוא הרבה אנשים צעירים- סטודנטים ברחבי העיר וקצת פחות צ'ולות (צ'ולה= אישה מבוגרת לרוב, עם צמות ארוכות (תוספת שיער לגמרי..), כובע רחב שוליים ושמלה מצועצעת. כשתראו צ'ולה, אתם לא תפספסו).

דינו טרקס

סיור שבעיקרו רואים שרידי עקבות דינוזאורים. טוענים שהתפרצות הר געש גרמה לייבוש עקבות ליד אגם שדינוזאורים היו מגיעים אליו.. בגדול, הסיור נחמד יש גם הסברים מעניינים. אני יצאתי מהסיור הזה אמביוולנטית משהו.. מצד אחד, באמת שהיה לי מעניין, מצד שני לא יכולתי לתהות אם לא מדובר בטריק תיירותי זול.. תשפטו בעצמכם.

Casa de Libertad

בית העצמאות. מוזיאון אשר מציג את השתלשלות ההיסטוריה של מדינת בוליביה ו.. שימו לב.. יש הדרכות באנגלית (!). (למרות כל הפיתוח התיירותי של הוסטלים ומסעדות.. הרעיון של סיורים באנגלית עדיין לא חזק בדרום אמריקה.. לכן בכל מקום שיש אנגלית- זאת חגיגה!). בעיניי הסיור היה מעניין מאד. כל ההיסטוריה של הכיבושים בדרום אמריקה בעבר מאד משפיעה עליה כיום. זה דיי מסביר את ההבדלים העצומים שקיימים ברחבי היבשת מבחינה תרבותית. אבל מה שמעניין אותי לא בהכרח מעניין את כולם.. אני ממליצה על הסיור למי שמתחבר לכל הקטע של תרבות ומוזיאונים. אם הייתם נוהגים להירדם בשיעור היסטוריה בבית ספר, אתם יכולים לוותר..

Tarabuco

כפר קטן וחביב אשר ממוקם במרחק של בערך שעתיים נסיעה מסוקרה. האטרקציה המרכזית להגיע אליו, היא השוק שיש בו. השוק מתקיים רק פעם בשבוע, בימי ראשון (כדאי לברר שלא שונו הימים). למעשה הוא מאד מוכר בקרב המטיילים ולכן גם מאד מתוייר.. עובדה אשר נותנת לגיטימציה למוכרים להעלות מכירים (המוכרים כאן קשים יותר מהמוכרים בלה פאז.. אבל זה לא מה שימנע מבעדכם לנסות להתמקח..). אם לומר את האמת, אני חייבת לציין שהשוק באמת מאד יפה. יש כאן עבודות אריגה שנעשו ביד. דברים מדהימים. וכמובן, שוק זה תמיד מקום טוב לקנות ולקנות.. (הבעיה היא כשחוזרים לארץ נתקעים עם המון שטויות שלא ברור מה עושים איתן..) בשביל להגיע לכפר יש קווי אוטובוסים שונים. אני ממליצה על מוניות שירות (יש גם משאיות), התדירות שלהן תכופה יותר..

סנטה קרוז

למי שצריך עוד קצת זמן להתרגל לבוליביה.. מוזמן להגיע לסנטה קרוז. ולמען האמת גם מי שלא זקוק לעוד זמן להתרגל לבוליביה, מוזמן להגיע לסנטה קרוז.

העיר עצמה שונה מכל מקום בוליביה שראיתם עד עכשיו. העיר מפותחת ומתקדמת בצורה שלא תיאמן. החל מדרכים וכבישים, סוגי מכוניות והתושבים עצמם- גם הם שונים.

במבט אוירי, העיר בנויה טבעות אחת בתוך השניה (לי לא יצא לי לבדוק את העניין, אני לא כזאת גבוהה.. אבל אני מאמינה למה שכתוב בספרים למטיילים..)

קווי התחברה שיוצאים מהעיר מרובים למדי.. אפשר להגיע מסנטה קרוז להמון מקומות ברחבי בוליביה. מי שמתכנן להמשיך לברזיל, ייקח רכבת מכאן אל הגבול.

סאמאיפאטה- כאמור סנטה קרוז היא עיר מאד עירונית ומאד מפותחת, אך בסביבתה תוכלו למצוא המון עיירות נופש קטנות יפהפיות לנוח בהן. אחת מהן היא העיירה סאמאיפאטה.

העיירה יפהפייה נמצאת במרחק של כשעתיים נסיעה באוטובוס. הנוף שתראו כאן מדהים! רכסי הרים ירוקים ירוקים. בעיניי זה אחד המקומות היותר טובים שאפשר לשכוח את הזמן בהם.. במקום לבלות יום יומיים כמו שרק תכננתם, אפשר בקלות להימרח פה כמה ימים.. בעיניי זאת הזדמנות טובה לאגור כוחות לפני כל הטיולים והטרקים שניתן לעשות באזור, ויש לא מעט.

מי שיגיע לכאן בסוף השבוע יגלה המון תושבים מקומיים מסנטה קרוז. סאמאיפאטה הוא אתר הנופש אליו הם נוהגים לצאת ולנפוש בסופי שבוע.

-Agua Land פארק מים מגניב (!), שבחיים לא חשבתי שאני אמצא דווקא בבוליביה.. (אפילו לא דמיינתי.. הם לא מפסיקים להפתיע..). הפארק גדול ויש בו המון בריכות, אפילו בריכת גלים, מגלשות מים.. (זכרונות ילדות מפארק המים שפיים..). אפשר לבלות כאן יום שלם, המקום פתוח משעות הבוקר ועד הערב.

אפשר (ואף מומלץ) להתארגן כמה חבר'ה במונית, מצמצם עלויות (ובכלל, הרבה יותר כיף להשתולל בבריכה שאתה עם הרבה אנשים) ואפשר גם להגיע דרך אוטובוס.

Biocentro Guembe Mariposario- פארק הפרפרים הגדול בעולם. המקום מדהים, מיוחד, ושוב.. לא מה שחשבתם שתראו. ברחבי הפארק תוכלו למצוא המוני זנים של פרפרים שונים, המקום מוקף ברשת המשמרת את הפרפרים באזור. יש סיור ברחבי הפארק שנמשך כשעה וחצי, עם מדריכים דוברי ספרדית ואנגלית (מומלץ לבקש אנגלית מראש..), כך שאפילו אפשר להבין את ההסברים. אמנם הפארק קרוי על שם הפרפרים- שהם האטרקציה המרכזית, אך תוכלו למצוא פה עוד שלל דברים שתוכלו לעשות. יש ברחבי הפארק בריכות מים, מעין לגונות מלאכותיות שאפשר לשחות בהן, ניתן לשוט עם קיאקים בתוך בריכה טבעית, במקום יש מסלולי הליכה רגליים ואפילו אפשר לארגן פה טיולי סוסים.. בקיצור, גן עדן למטיילים. ולסיום, אחרי שטיילתם, שחיתם, עליתם למגדלי תצפית גבוהים בפארק.. אתם בטוח רעבים, אז יש פה גם מסעדה בה תוכלו לסיים את היום.. בעיניי, אתר חובה!

לה פאז

ברוכים הבאים לבוליביה.. ואם כבר הגענו לבוליביה, אז מקום ראשון שצריך לדבר עליו- לה פאז.

עיר הבירה של בוליביה, אליה תיירים עולים לרגל למטרה קדושה אחת.. פליזים! טוב, אז קצת הגזמתי.. לא רק פליזים.. יש גם המון פיצ'פקס אחרים.. אבל על זה נדבר אחר כך.

לה פאז עצמה היא עיר מאד מיוחדת, בנויה בתוך עמק מוקף הרים. שונה מאד מהעיירות הקטנות בבוליביה. היא מאד מסחרית ומאד ערוכה לתיירים, מבחינת סוכנויות תיירות, מקומות לינה, מסעדות, בנקים, דואר ואפילו סניף של חברת התעופה של איבריה, למקרה שאתם צריכים לשנות תאריך טיסה. במקום כמו בוליביה, ברגע שמוצאים פינת ציוויליזציה, צריך לנצל אותה..

שווקי לה פאז- לה פאז ידועה בשווקיה.. ואין ספק שגם אנחנו ידועים בקרב השווקים. המוכרים כל כך רגילים לתיירים ישראלים שכבר למדו להתמקח בעברית.. (ולמקרה שתהיתם, ישראלי טוב תמיד מנצח בהתמקחות..)

זוהי נקודה בה סוף סוף אפשר לעצור ולעשות קניות.. קניות.. ועוד קניות.. סביר להניח כל המסע הזה לא יכלול פריט אחד לעצמכם.. פה מתארגנים על מתנות, מזכרות, ואפילו אפשר להזמין פליזים מיוחדים.. היתרון של שווקי בוליביה הוא המחירים המגוחכים.. עוד יתרון, שלא צריך להיסחב עם כל העומס הזה כל הטיול.. הדואר במרחק מונית.. והמחיר לשלוח חבילה לארץ לא היסטרי..

שוק המכשפות- אם כבר אנחנו מדברים על שווקים.. מסתבר שגם לבוליביאנים יש את הקמעות שלהם (הרב כדורי זאת לא המצאה שלנו..). בתוך השוק תוכלו למצוא דוכנים עם דברים שבחיים לא חשבתם שתראו.. מאבנים למזל ואבנים למרפא ועד צנצנות עם עוברים של חיות שונות (משומרים כמובן).

אני נמנעת מלפרט על שלל הדברים (כן, הזויים לחלוטין) שתראו כאן, חבל להרוס את החוויה של ההלם הראשוני.. בכל אופן, אותי כאמור, זה הפליא מאד.. אבל אצל התושבים הבוליביאנים ההתעסקות עם אמונות תפלות ואיך לסלק מזל רע, זה דבר מאד מקובל.

כלא סן פדרו- אחד המקומות שמנסים להוביל אסירים לשיקום חייהם בדרך מאד מיוחדת.. אותי זה הדהים שמכל המקומות בעולם.. זה קיים דווקא בבוליביה.

הרעיון השיקומי של הכלא, הוא שהאסיר צריך להרוויח את מקומו ובונה לעצמו חיי כלכלה ממש כמו מחוץ לכלא. נתחיל מזה שהוא צריך לרכוש את המקום בו הוא יגור.. וזה יכול להיות בדירה מרווחת, או בבית קטן ועני. הכל תלוי בכמה יעבוד וכמה כסף ישתכר. המקום עצמו נראה כאילו הוא עיר בפני עצמה.

את מי שזה מעניין (לא כל מטייל רוצה להיתקל בבתי כלא בטיול שלו), אפשר לבוא לסייר כאן. צריך לשלם בכניסה ולהביא דרכון.

Chacaltaya- אתר סקי אשר נמצא במרחק של כשעה וחצי נסיעה מלה פאז. האתר בגובה של 5,400 מטר, למעשה הוא נחשב לאתר הגבוה בעולם ואכן מרגישים את הגובה.. סובלי מחלות הגבהים קצת יתקשו להתרגל אליו.. (העלייה לא הדרגתית כל כך), אני ממליצה להצטייד בעלי קוקה.. זה בהחלט עוזר למחלות גבים אם שותים אותם בתוך תה.. (אני גם ראיתי כמה שפשוט לעסו אותם כמו שתימנים לועסים גת.. מר ומגעיל, אבל עוזר)

סלטה

אז בואו נדבר קצת על צפון ארגנטינה. האזור הצפוני מאד מאד שונה מארגנטינה עצמה.. אם בבואנוס איירס נחשפתם לנוף ארכיטקטוני אירופאי ובדרום ארגנטינה נחשפתם לנופים מושלגים וטרקים מדהימים בארץ האש.. בצפון ארגנטינה, בגלל קרבתה לגבול עם בוליביה, אתם תראו נופים הררים מדהימים, אוכלוסייה אינדיאנית, ערים יותר פשוטות ופחות מתוחכמות. אלו מכם שיגיעו לצפון ארגנטינה לפני שהיו בבוליביה כנראה יחטפו שוק קל (כמוני למשל).. אני הגעתי לסלטה בדרך לגבול עם בוליביה ובהחלט היה לי קשה להאמין שאני עדיין נמצאת בארגנטינה ועוד לא עברתי את הגבול.. בהחלט עיר שנראית כמו מדינה אחרת..

הרבה אנשים יגיעו לסלטה כתחנת ביניים בדרך לגבול עם בוליביה, אבל שלא תטעו.. גם כאן יש מה לראות. בעיניי, אם אתם כבר פה.. שווה לעצור ליום יומיים להתרגל לאיזור (וגם להבדל בגבהים) וליהנות מסלטה.

El Teleferico- רכבל אשר לוקח אתכם לפסגת הר סרו סן ברנרדו. העלייה נמשכת כרבע שעה.. הנוף למעלה מדהים ועוצר נשימה.. בעיניי, זה מקום טוב לפתוח בו את הטיול במקום. ניתן לראות מפסגת ההר תצפית על כל העיר, להבין איפה אתם נמצאים ועל מה מדובר. חוץ מהעיר, תוכלו להתרשם מהנוף שכל כך שונה ממה שראיתם עד עכשיו (בהנחה שלא הגעתם מבוליביה..) וכמובן מהעוצמה של כל ההרים מסביבכם. מומלץ מאד.

עיירות סמוכות לסלטה- אז אחרי שמתרגלים אל העיר ואל ההבדלים בינה לבין שאר ארגנטינה, כדאי גם לסייר קצת בעיירות מסביב לסלטה. קסם אמיתי. אפשר לצאת למספר טיולים שונים, צפונית או דרומית לסלטה, תוכלו להגיע לעיירות קטנות ולפגוש צורות חיים אחרות. אנשים פשוטים (שלא מפסיקים לחייך.. אולי הפשטות זה הסוד לאושר? או אולי מדובר ביותר מדי עלי קוקה..), נופים מדהימים.. כל כך יפה שם! את הטיולים אפשר לעשות באופן עצמאי. אנחנו התארגנו כמה אנשים, שכרנו רכב, השגנו מפה של האזור ובמשך שלושה ימים פשוט עברנו מעיירה לעיירה. מומלץ לעבור בחוחוי, קאצ´י ו קפאז´טה. הן עיירות מאד יפות וגם נוחות מבחינת מסלול נסיעה. שימו לב שיש איזורים מסוימים שפחות סלולים.. כדאי לנסוע בזהירות.

San Lorenzo- עוד עיירה קטנה שכדאי להגיע אליה, אך הפעם לא צריך להשקיע בלוגיסטיקה של השכרת רכב.. כל מה שצריך זה לקחת אוטובוס (אגב, גם באוטובוסים ממש מרגישים בהבדל בין סלטה לשאר ארגנטינה.. תם עידן השירותים עם האוטובוס.. חוזרים להתאפק), ולנסוע במשך 20- 30 דקות.

האזור עצמו מאד יפה.. אפשר לטייל בו ברגל ואפשר גם להשכיר אופניים ולהגיע רחוק יותר ברחבי העיירה.

למרות שכתבתי על המקום מנקודת מבט שלי, של מישהי שהגיעה לסלטה לפני בוליביה, אני ממליצה בחום להגיע לכאן גם לאלו שמגיעים מבוליביה. אמנם הקרבה ביניהן יוצרת מאפיינים מאד דומים. אבל יש הבדל.. בוליביה היא יעד שכל ישראלי עוצר בו, הבוליביאנים כבר ערוכים ומוכנים לישראלי המצוי.. על סלטה לא מעט אנשים מדלגים.. התיירות שם זה סיפור אחר והמקום הרבה יותר אותנטי.

מנדוסה

עיר אורבנית למדי, אשר ידועה ביקבי היין המשובחים שלה. העיר עצמה מאד נחמדה שכדאי לבוא לכאן לסייר ביקבים השונים, אבל אני לא חושבת ששווה להישאר כאן יותר מכמה ימים בודדים.

חדי העין שביניכם וודאי ישימו לב, כי בזמן הטיול בעיר עצמה יש המון פארקים קטנים. המיוחד בהם שכל אחד קרוי על שם מדינה אחרת ברחבי העולם. אותי זה דווקא נורא הלהיב וחיפשתי את ישראל.. וחיפשתי וחיפשתי.. ואחרי שלא מצאתי, הסבירו לי שלישראל אין פארק.. יש טיילת. תמיד היינו מיוחדים..

יקבי יין- אז כמו שציינתי, המקום ידוע ביקבים הרבים שלו.. ולמעשה יש המון סיורים מודרכים ליקבים שונים. כשאני הגעתי לא היה לי מושג לאיזה יקב ללכת.. אז פשוט ניגשתי לאינפורמסיון, קצת ביררתי על יקבים.. קצת על סיורים.. (ביררתי, על מי אני עובדת, עשיתי "כן" עם הראש למקום הראשון שאמרו לי.. הפקיד במודיעין דיבר ספרדית נורא מהר..) ואחרי שהבנתי לאן מועדות פניי.. לקחתי אוטובוס והגעתי לאזור יפהפה.. שטחים ענקיים של כרמים.. אזור כפרי ושקט בתוך עיר גדולה. הסיור היה מעניין (בספרדית.. באמת שווה לברר קודם איפה יש הדרכות באנגלית), כמובן שיש גם טעימות של יין (מזל שלא צריך להבין שפה כדי להעריך יין טוב.. והיינות שם מעולים).. וגולת הכותרת, היא שרוב הסיורים הם בחינם.. כן, כן, יש המון כרמים, המון יקבים, המון מפעלים לייצור יין ו.. סיורים בחינם (כמעט) בכל אלו!

ראפטינג- אז כמובן שלסייר ביקבי יין זה מעניין, אבל זה מעניין בהילוך נמוך. לכל אלו ביניכם שמחפשים קצת יותר אקשן.. לא רחוק ממנדוסה יש אזורים בהם ניתן לעשות ראפטינג. כל מה שאתם צריכים לעשות, זה לטייל קצת בעיר, להיכנס לסוכנות תיירים שנראית לכם, לברר על דיל מעניין- יש כל מיני רמות של ראפטינג, יש גם מקומות שניתן לשלב את הראפטינג עם טרקים קצרים.. ולצאת אל הדרך.

Puente del Inca- הזדמנות טובה גם להשתכשך במים וליהנות מקצת ארכיאולוגיה. החדשות הרעות הן שבשביל להגיע לאזור צריך לנסוע 4 שעות.. (אחרי שחוצים את המרחבים של דרום אמריקה.. קצת נמאס מנסיעות), אבל אני דווקא שמחתי שנסעתי לאזור. במקום יש עתיקות, למעשה הבנתי שזה אחד המקומות עם העתיקות המרשימות ביותר ברחבי ארגנטינה. תזהו את המקום כי הוא בנוי בצורת גשר שעובר בדיוק מעל נהר מנדוסה. בגשר עצמו יש מבנים שונים, חדרים שניתן להיכנס אליהם ולהתרשם.. לסיום תוכלו לקנח בבריכת מים חמים ולהתרווח..

לסיום, אני רק רוצה לציין, אני נהנתי במנדוסה.. אבל כמו שאמרתי בהתחלה, צריך לדעת לאן הולכים ולהיות כמה ימים.. אם לא יודעים מה לחפש בעיר, השהות בה יכולה להיות משעממת למדי.., בגדול אני מאמינה שצריך לזרום בטיול, אבל מנדוסה זאת דוגמה טובה לזה שלפעמים צריך לעצור רגע לתכנן מה רוצים לראות.. ולהמשיך למקום הבא.

קורדובה

אם הייתי צריכה להקביל את קורדובה לאחת הערים בישראל, כנראה שהייתי מקבילה אותה לבאר שבע. ולא, לא הייתי עושה את זה בגלל שהערים הן תואמות בנוף העירוני, וגם לא הייתי עושה זאת בגלל הדמיון בין התושבים. הייתי מקבילה אותן משום ששתי הערים הן ערי סטודנטים. בבאר שבע, הסטודנטים והאוניברסיטה הם חלק גדול מאד מהעיר. וגם בקורודבה, הסטודנטים וחמשת האוניברסיטאות, הם חלק גדול מאד מהעיר.

אה, רגע, יש הבדל קטן. בקורדובה הלימודים הם בחינם..

העיר עצמה היא עיר בעלת אופי קתולי.. זה לא שתלכו ברחובות ותרגישו שמנסים לגרום לכם להתנצר, אל חשש.. אבל אם ברחבי ארגנטינה, יום ראשון הוא יום חופש.. אבל עדיין הערים השונות ישקקו חיים. בקורדובה ביום ראשון.. העיר סגורה ומסוגרת. כמעט ולא תמצאו חנויות פתוחות.

יחד עם זאת, למרות האופי הקתולי שלה, העיר מלאה בצעירים, מלאת חיים ותוססת בשאר ימות השבוע.

חיי לילה-

אני מתחילה ישר עם חיי הלילה, יש כאן המון מסיבות והמון מועדונים של סטודנטים (ממליצה על ה-mitre) גם כאן תגלו שיודעים לדחוס טוב טוב למועדונים. חשוב לציין שחיי הלילה פעילים בעיקר בסופי שבוע, מהלך השבוע יותר שקט כאן.. יש גם המון פאבים וסתם מקומות לשבת בהם. ובניגוד למקומות היותר מתויירים בארגנטינה, פה לא תמצאו בכל 5 מטרים פרצוף ישראלי מוכר.. אני ניצלתי את ההדמנות בשביל להתחבר עם צעירים מקומיים שלומדים באזור ולשמחתי גיליתי שלא מעט דוברים אנגלית (בכל זאת סטודנטים..), כך שגם יכולתי לתקשר איתם ולא רק לשאול כמה עולה חדר ללילה בספרדית עילגת..

אז אחרי שציינו מה עושים פה בלילה, בואו נדבר על האפשרויות שלכם במהלך היום. קודם כל, תמיד אפשר להסתובב ברחובות ולהתרשם מהעיר, יש פה צורת בנייה מעניינת. בחלקיה היא מאד מודרנית ובחלקיה היא ישנה מאד. יש את המדרחוב בו אפשר לעשות קניות (יש אפילו שדרה שלמה של חנויות נעליים.. רק חנויות נעליים!)

הבית של צ'ה גה ווארה-

הבית בו חי צ'ה גה ווארה כילד ונער. הבית לא נמצא בתוך קורדובה, אלא במרחק של כ-35 ק"מ מהעיר באזור אשר נקרא אלטה גרסיה. בתוך הבית אין הדרכה, אך ניתן לקבל בכניסה חוברת אשר מסבירה על כל פינה בבית.. שימו לב, תגלית מרעישה.. יש כאן גם חוברות באנגלית!! (סוף סוף מקום אשר מכין את עצמו לתיירים..)

אני דווקא נהנתי מהסיור בבית, כי מעבר לכל העובדות ההיסטוריות שרוב האנשים מכירים על האיש, הוא מוצר גם באופן יותר אישי, אפילו מכתב אשר כתב לאשתו מוצג באותה חוברת, בה באמת מבינים את ההתחבטות שיש לאיש אשר נתפס כמהפכן גדול, אך מצד שני מתקשה בשל כך להיות איש משפחה..

צניחה חופשית-

מלבד בואנוס איירס, קורדובה היא מקום נוסף אליו מגיעים המטיילים בשביל להתנסות בצניחה חופשית.

מפלי האיגוואסו- ארגנטינה

מפלי האיגוואסו, מחזה אדיר של הטבע. המפלים ממוקמים על הגבול שבין ארגנטינה לברזיל בפארק נאסיונל איגוואסו (למען האמת, הם ממוקמים על משולש הגבולות ברזיל ארגנטינה פפארגוואי, אך לא הרבה מטיילים מכיוון פארגוואי..).

הצד הארגנטינאי נמצא בעיירה פוארטו איגוואסו. אחת הדילמות המרכזיות שהמטייל הישראלי מגיע אליהן כשהוא מגיע לאזור המפלים היא באיזה צד לבקר.. מצד אחד אומרים שהצד הארגנטינאי אטרקטיבי יותר ואפשר ממש להתקרב למפלים, ויש שיגידו שבצד הברזילאי הנוף פנורמי יותר והתצפית למפלים טובה יותר.. ואני אומרת, מה זה משנה?? לכו תראו את שניהם!! בסך הכל גבול מפריד ביניהם.. ואתם כבר הוצאתם את מיטב כספיכם על כרטיס טיסה, ואתם כבר נמצאים בדרום אמריקה, וכבר ממש הגעתם עד לאזור הגבול.. אז "לבזבז" עוד יום על לראות מפלים.. בחיי שזה לא כזה סבל.. אני חושבת שאתם תשרדו את זה..

ואחרי שאמרתי את דעתי בעניין.. אפשר להמשיך.

אז אמרנו שהמפלים מדהימים, נכון? אז מעבר לזה שהם עצומים, ובצד הארגנטינאי אפשר גם להוסיף עוד כמה פזו ולהתקרב למפלים עם סירות מנוע (ולהירטב לגמרי..). אני מניחה שלחלק מכם זה נשמע טפשי.. מה יש להתלהב ממפלים.. אז לכל הסקפטים שביניכם.. תהיו בטוחים שלא מדובר במפל הלבן והמפל השחור בנחל אל על..

ברחבי הפארק יש צמחייה ענפה ומדהימה, המון בעלי חיים מעניינים, שלל ציפורים (שכנראה לא תדעו איך קוראים להם..) ומסלול שלם של הליכה שאפשר לטייל בו ולראות את כל המפלים בפארק מכל הזויות האפשריות.. וכמובן, לנצל את המצלמה שקניתם במיוחד בשביל הטיול ולהצטלם בכל פוזה אפשרית..

הפארק עצום בגודלו ואתם יכולים לבחור לטייל בו ברגל, או להיכנס לעובי הפארק על ידי רכבת קטנה (מזכירה את הרכבת של הלונה פארק).

ברחבי הפארק יש גם אי קטן שנקרא סן מרטין. האי ממש יפה, וגם שם יש מסלול הליכה קטן. מומלץ מאד. שימו לב שלאי אפשר להגיע עד שעות מסויימות, כי יש סירה שמובילה אל האי. כשאני הייתי שם כמעט ופספסנו ותפסנו את הסירה האחרונה והיא היתה בשעה 16:00 (אם אני לא טועה.. כדאי לברר במודיעין בכניסה). בקיצור, לא כדאי להחמיץ.

סביר להניח שמשך הטיול בפארק ייקח לכם יום שלם, באמת שיש מה לראות. וסביר להניח שגם תהיו רעבים במהלך השהות בפארק.. קחו בחשבון שהמחירים יקרים.. אחרי שמתרגלים למחירים הזולים של ארגנטינה, קשה להתמודד עם תפריטים יקרים פי שניים. למי שמתכנן לקנות שם אוכל, כנראה שלא תפשטו את הרגל, אמנם יקר אבל לא תצטרכו למשכן כליה, אז בתאבון. ומי שחוסך את כספו בטיול, פשוט תכינו סנדוויצ'ים מההוסטל שאתם באים ותביאו אותו אתכם לפארק.

ומי שתכנן לקנות מזכרות בפארק כדי להביא לאבא ואמא.. אז אותה הערה תקפה גם לפה.. (חוץ מהקטע של להכין סנדוויצ'ים בהוסטל, זה לא כל כך יעזור לכם פה..)

אל צ'לטן

במרחק של כ-5 שעות מאל קלפאטה, מצויה לה עיירה קטנטנה שמונה כ-350 תושבים.. ושלא תטעו, זה שמבקום יש מעט אנשים לא אומר שהוא לא מיושב.. למעשה תוכלו למצוא בו אכסניות ואף מסעדות.. הטריגר ליישב את האזור היה חלק מהסכסוך התמידי הקיים בין צ'ילה לארגנטינה. עוד מלפני 20 שנה צ'ילה תבעה את המקום לגבולותיה והארגנטינאים, בכדי לחזק את מעמדם באזור התחילו לבנות.. ואני קוראת לזה התנחלויות.. חומה ומגדל..

מה לעשות, ההיסטוריה לא משתנה, רק חוזרת על עצמה והפעם- בספרדית!

Cerro Fitz Roy

העיירה כאמור, קטנה ושקטה. המון מטיילים מגיעים אליה בגלל שמורת הטבע היפהפייה סרו פיץ רוי.

בשמורה ניתן לראות רכס הרים הנישא לגובה של 3500 מטר. המראה של הרכס המושלג בשילוב של כל הירוק של הצמחייה מסביב, מרהיב ביופיו. למי שמתכוון לטרק על הרכס, אני יכולה לומר שמראה הנוף של רכס ההרים הוא רק קצה הקרחון.. הדברים שרואים כשמטיילים על הרכס מדהימים!

אז בואו נדבר קצת על הרכס (יותר נכון אני אדבר, אתם תקשיבו) הרכס ממוקם צפונית לאגם ויידמה, כך שאם אתם עומדים על הרכס ורואים מלמעלה אגם, אז זה זה. על הרכס יש המון צוקים והמון קרחונים. המוכרים יותר למטיילים הם סרו טורה ואל צ'לטן. הצוקים ברכס מורכבים מגושי גרניט עצומים, שישאירו אתכם (אותי לפחות..) עם פה פעור לנוכח המראה.

אם אתם כבר מגיעים לאזור, אני מניחה שאתם מתכננים לעשות את הטרק על הרכס. הטרק יכול לנוע בין 3- 5 ימים. תלוי איזה מסלולים תבחרו לעשות. יש שני מסלולים קצרים שרוב המטיילים משלבים ביניהם.

בינינו, אני חושבת ש-3 ימים דיי ממצה את עצמו. הרכס נראה אותו הדבר גם ביום הרביעי וגם ביום החמישי.. הרגליים לעומת זאת, כבר לא..

המסלול שרוב המטיילים עושים זה המסלול שיוצא מהעיירה אל צ'לטן ובסוף היום מגיע ללגונה אל טורה (שממוקמת על סרו טורה), שם מבלים את הלילה (יש אזור לקיימפינג). למחרת אפשר להמשיך לטפס אל הסרו טורה (תכינו את עצמכם לטיפוס בגובה של 3100 מטר..), או להמשיך לכיוון הלגונות (חפשו במפה את הדרך ללגונה קפרי). בין אם בחרתם להמשיך לכיוון ההר ובין אם בחרתם ללגונה, בשביל להעביר את הלילה השני כדי להמשיך לכיוון ריו בלאנקו, גם שם יש מחנה קיימפינג. בבוקר השלישי יוצאים לכיוון לגונה בשם דה לוס טרס. שם, תוכלו לראות את הלגונה היפהפייה, אבל בינינו, היא מתגמדת למראה הנוף לכיוון הפיץ רוי. שווה כל רגע של הליכה..

אני סיימתי את הטרק שלי אחרי היום השלישי וחזרתי לאל צ'לטן, מי שרוצה להמשיך.. חפשו את הכיוון ללגונת פיאדרס בלאנקאס, יותר מזה אני לא יכולה לעזור לכם..

יש גם אפשרות לטפס על ההרים.. אבל את זה, למיטב הבנתי, עושים רק מטפסי ההרים המקצועיים שמגיעים עם הציוד הדרוש..

והכי חשוב.. תשאירו את הציוד שלכם באכסנייה שתתמקמו בה באל צ'לטן. קחו אתכם רק מה שצריך.. לא את כל המוצ'ילה.. חבל על הגב.

אל קלאפטה

אם הייתי צריכה לתאר במשפט אחד את אל קלאפטה, כנראה שהייתי בוחרת במשפט: כפר קטן, נידח ושומם בפטגוניה, שמצליח לשגשג מבחינה תיירותית בזכות אטרקציה מרכזית אחת- הקרחון המתנפץ.

אבל בפטגוניה כמו שרק פטגוניה יכולה להיות, גם כפרים נידחים יכולים להיות אטרקטיביים למדי.. פשוט צריך לדעת לאן ללכת, איפה לישון וכמובן, לא להיתקע שם יותר מדי, אחרת הנידחות של המקום תתחיל להשתלט עליכם.

הרבה מהמטיילים מגיעים לאל קלאפטה כי היא בסיס טוב ליציאה לטיולים, או לחזרה מהם. מקום טוב לנוח בו כמה ימים לאחר טרקים בסביבה הקרובה והרחוקה יותר כמו הטורוסים, הפיץ רוי או סתם מקומות קטנים הסמוכים לכפר..(כמובן שזה תלוי מאיפה אתם מגיעים ולאן אתם ממשיכים ללכת.. לא חייב להיות סדר מסוים..)

מבחינת מקומות לינה, יש המון! כמובן שהכפר מלא בתיירים לכן המקום ערוך בהתאם. שימו לב שאם שמעתם על הוסטל מסויים שממש בא לכם עליו, בררו מראש אם יש מקום, או שתזמינו מראש, כי קורה המון פעמים שההוסטלים פשוט מפוצצים ואז צריך להתפשר על איזה חור..

מבחינה קולינרית, יש פה מסעדות נחמדות, לא "נפלתי" מהאוכל.. אבל מצד שני, לא ממש גוועתי ברעב.

הקרחון המתנפץ- פוריטו מורנו

לעמוד מול איתני הטבע ולהרגיש כל כך קטן.. מדובר בקרחון עצום בגודלו.. מעל פני המים נראה את הקרחון נישא לגובה של 60 מטר, אך מסביבו יש מים שמסתירים את ה-130 המטרים הנותרים.. רוחבו כ-4500 מטרים, ואורכו 37 ק"מ (!).

הקרחון קרוי מתנפץ משום שבגלל שהקרחון מתקדם אל עבר המים וחוסם את מעברם, עד שהם מנפצים את הקרחון ומוצאים נתיב לעבור דרכו.. בעקבות התופעה הזאת, יש קולות נפץ ואם מחכים מספיק זמן וממתינים, ניתן לראות (ולשמוע כמובן), חלקים מתנפצים ומתנתקים מהקרחון.. כל מה שצריך להצטייד בזמן הביקור זה בביגוד חם, (קפוא שם.. ולא נראה לי שזאת רק הנטייה שלי לסבול מקור), מצלמה עם וידיאו כדי לתעד איזה חתיכת קרחון מתנפצת (תהיו עירניים!) וכמובן, סבלנות.. שווה לחכות למראה הזה..

ודרך אגב, אם אתם שולחים את הסרטון הביתה לחברים במייל.. אל תצפו לקריאות התפעלות.. צריך להיות שם בשביל להבין את העוצמה.. (כן, כן, חברים שלי לא יודעים להעריך!!)

Laguna Nimez

אז אם כבר הגעתם לאל קלאפטה, ברור שכדאי לנצל את השהות בשביל לטייל בעוד מקומות מלבד הקרחון המתנפץ. לגונה נימץ היא שמורת טבע, שמרוחקת מאל קלאפטה כקילומטר אחד. יש פה מסלול הליכה קצרצר, בערך חצי קילומטר מסביב ללגונה, המסלול הוא מעגלי, אם הגעתם ביום שמשי שבו יש מזג אויר סביר, הטיול שם ממש מהנה. יש פה הרבה ציפורי מים יפות, ולמי שלא מבין כלום בציפורים (כמוני למשל..) יש בכניסה לשמורה תמונות של הציפורים שתראו ליד הלגונה והסברים.. (חשבו על הכל הארגנטינאים..).

אל בולסון

הזדמנות טובה להיכנס למנהרת הזמן ולחזור כמה עשרות שנים אחורה.. זה המקום להרגיש כאילו אתם חיים בסיקטיז בשנות האלפיים.

אל בולסון, אזור שממוקם בעמק ירוק ויפהפה! רוב המטיילים מגיעים לכאן אחרי או לפני שהם מגיעים לברילוצ'ה. שני המקומות דיי קרובים (מרחק של 140 ק"מ בערך).

מעבר למראה המדהים של המקום, אחד הדברים שמייחדים אותו זה האוירה. אם אמרתי סיקסטיז, התכוונתי לתושבים מיוחדים, היפים על כל המשתמע מכך, בגדים צבעוניים ברוח האוירה, הרבה שיער ואוירה רגועה שמתעסקים הרבה באומנות אותה הם מוכרים בשווקים ואפילו בריקוד. כשאני הייתי שם, הרגשתי שמדובר באנשים שבוחרים לחיות באוירה אחרת (זאת האינטרפרטציה שלי כמובן, לא ממש יצא לי לדבר איתם על משמעות החיים.. קצת קשה עם הספרדית העילגת שלי..) ובינינו, אני חייבת להודות שזה מדבק מאד!

אז אחד הדברים שעושים ברוב היום זה לרבוץ בערסל ולהנות מהאוירת המקום, הרוגע והשלווה. ואחרי שעושים את זה רוב היום, מגיע הערב ויוצאים לבלות, מועדוני ריקוד, פאבים. פה, מלבד עוד מטיילים כמוכם, תוכלו לגלות הרבה תושבים מקומיים. אני ממליצה לנסות לתפוס איזה תושב/ת דוברת אנגלית ולנסות לפתוח בשיחה.. יכול להיות מעניין.. ואם אתם דוברי ספרדית.. אז בכלל תתפרעו.

השוק המקומי- ממוקם באזור הרחבה המרכזית של המקום. כשאני טיילתי הימים שהשוק היה פועל היו ימים שלישי, חמישי ושבת. יכול להיות ששינו את זה.. אז אל תתפסו אותי במילה. זאת הזדמנות טובה לרכוש ממיטב יצירות האומנות של התושבים במקום, לקנות בגדים ותכשיטים ברוח האוירה והתקופה, ובכלל כל מיני פיצ'פקס קטנים..

יער הפסלים- עוד מקום יפה שמומלץ להגיע אליו זה יער הפסלים. דבר ראשון, הזדמנות טובה לצאת מהערסל ולחלץ קצת עצמות.. ואחרי שחילצתם עצמות, אולי כדאי גם ללכת לאנשהו.. אז יער הפסלים זאת הזדמנות טובה. הוא ממוקם במרחק של 5 שעות הליכה ממרגלות ההר, אז אם אתם קמים מוקדם בבוקר, מכינים סנדוויצ'ים ולוקחים מים לדרך, אתם יכולים לעשות יום טיול.. ואם אתם כמוני, שעם כל הכבוד להליכה אחרי הטרקים שעברתי בטיול הזה, מחליטה שזה בסדר גם להתפנק ולהגיע ברכב.. אז כדאי לדעת שזה חוסך את ההליכה המרובה ומשאיר רק שעה בערך של טיפוס (ועדיין אפשר לקחת סנדוויצ'ים..).

כשמגיעים למקום רואים יער שעציו הם פסלים שגולפו על ידי האמנים המקומיים. אז אתם בטח חושבים לעצמכם.. אז מה? סך הכל פסלים.. אז מה שחשוב לדעת, שהופך את המקום להרבה יותר מיוחד (בעיני) זה שהייתה ביער שריפה גדולה לפני כמה שנים והאמנים המקומיים גילפו משרידי העצים פסלים.. בעצם הם השאירו את היער כמו שהיה ופשוט הפכו עצים חרוכים לאומנות.. אם זאת לא דרך להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז אני לא יודעת מה כן..
למידע נוסף:
ארגנטינה
דרום אמריקה

אושוויה

עיר הממוקמת בארץ האש ולמעשה היא הדרומית ביותר בדרום אמריקה ובעולם כולו.. מסוג המקומות שחייבים לסמן וי כשמגיעים לדרום אמריקה, רק כדי שגם אתם תוכלו לספר בחזרה בארץ: "איזה מגניב, הייתי בקצה העולם".. (ופתאום ביטויים כמו "סוף העולם שמאלה" נשמעים אפילו הגיוניים.. ).

הנוף באזור מדהים.. האזור מושלג ותוכלו לראות מסביבכם נוף הררי, עם פסגות מושלגים.. מי שביקר בחרמון.. אז תחשבו הרבה הרבה יותר גדול.. משהו כזה.

מי שיודע לעשות סקי בשלג, יישמח לדעת שניתן לגלוש על ההרים האלו, בעונה המתאימה כמובן.. ואם כבר בנוף עסקינן, ניתן לראות מההרים את האוקיינוס, למה שרואים מהפסגה זה את נקודת חיבור של האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי.. משהו ממש מיוחד.

אז הנה כמה דברים שאם כבר מגיעים לנקודה הדרומית ביותר בעולם שכדאי לעשות.. קודם כל להחתים את הדרכון.. מגניב שיש לך חותמת שבעיקרה אומרת ברוך הבא הגעת לסוף העולם .

פארק טיירה דל פואגו- ממוקם ממש קרוב לאושוויה, בערך 20 דקות נסיעה.. הפארק עצמו יפה יפה, יש בו אגמים, לגונות, יערות בעלי צמחייה ענפה ומיוחדת, ציפורים ובעלי חיים מיוחדים (שמדהים לחשוב איך הם שורדים את הקור שיש כאן בחורף..).. בהחלט מרגיש כאילו נכנסתם לאיזה סצנה מעליסה בארץ הפלאות.. כדאי לטייל באזור ויש מסלולים שמוגדרים להליכה בתוך הפארק. אפשר להישאר ללון שם עם אוהל, אם אני לא טועה יש אזורים מיוחדים לזה, כדאי לברר בכניסה, שם גם כמובן גובים את התשלום לפארק.

פינגווינים- באושוויה יש פינגווינים והרבה.. זה לא שהם הולכים ברחוב או משהו כזה.. אבל יש הפלגות מיוחדות (ויקרות.. אבל קשה לוותר), שלוקחות אתכן למקומות בהם יש מושבות של פינגווינים וגם אריות ים. מחזה מדהים, לראות קבוצות קבוצות של עשרות פינגווינים מדדים להם עם ההליכה האופיינית שלהם יחד. בחלק מהמקומות תוכלו לרדת ממש לקרקע ולנסות להתקרב אליהם.. וכמובן לנסות להצטלם עם פינגווין (כדי שיאמינו בבית..) ולמצוא את עצמכם הסיטואציה הזויה בה אתם רודפים אחרי פינגווין ספציפי שממש בא לכם להצטלם איתו (ולא, אני בטוחה שזה לא קרה רק לי..!).

מוזיאון דל פין דל מונדו- עוד אתר שחובה להגיע אליו. גם מי שבקטע של מוזיאונים וגם מי שלא כל כך, בסוף איכשהו מוצא את עצמו מגיע למוזיאון (כבר הגעתם לקצה העולם אחרי נסיעה ממש ארוכה.. כנראה שתנצלו כל מה שיש באזור.). בעקרון המוזיאון מתמצת את אושוויה, מה היה בעבר במקום (הידעתם שבעבר אושוויה היתה כלא לפושעים?) ומה קיים היום בעיר, קצת על הטבע, קצת על הנוף.. בקיצור, מוזיאון ממש נחמד. אפשר להעביר פה כמה שעות (ואם המוזיאון לא נראה מעניין, תמיד תחשבו על כמה קר בחוץ.. מה אכפת לכם להכנס למקום סגור עם חימום..)

אושוויה היא גם נקודת יציאה אל אנטארקטיקה. יש בעיר מספר סוכנויות שיכולות להמליץ לכם על הפלגה לשם, קחו בחשבון את המחיר היקר.. בסביבות ה-2000 דולר..

ברילוצ'ה

עיר הידועה לשמצה במאכלי השוקולד, במאפים, ומסעדות הבשר .. זה לא שאין מה לעשות ולראות בברילוצ'ה חוץ מאוכל.. אבל אין ספק שכשהולכים ברחוב וכל חנות שנייה היא חנות של שוקולדים מעולים וחנות אחת אחריה יש מאפיה עם ריח שמשגע את כל הרחוב.. ומעבר לפינה אתה מגיע למסעדה שמגישה סטייק ארגנטינאי משובח.. מהר מאד האוכל הוא אחד הרשמים העיקריים שלך מהאזור..

נאוול וואפי- אז כדי שאני לא אצא קובבה שחושבת רק על אוכל.. ברילוצ'ה ממוקמת באזור יפהפה, מסביבכם תוכלו לראות את הנוף של אגם נאוול וואפי. אם יוצאים מעט מהעיר לא רחוק ממנה יש כמה טרקים יומיים שאפשר לעשות על הרי הנאפל וואפי, ולחובבי האתגר שביניכם יש את האפשרות לעשות טרקים של מס' ימים על אותו רכס הרים (תעצרו באינפורמסיון- מודיעין, ותשאלו אם יש להם מפה של המסלול לתת לכם).

תצפית הק"מ ה-17- יש את הגרסה המקוצרת והפשוטה ביותר של הנאפל וואפי, הגרסה לעצלנים שפשוט רוצים להתרשם מהנוף היפהפה בלי לבזבז יותר מדי אנרגיה.. תצפית הק"מ ה-17, כשמה כן היא, 17 ק"מ מברילוצ'ה העלייה אל נקודת התצפית היא ברכבל, אפשר לעלות ולרדת גם ברגל, מדובר בשעה עלייה בערך.

שיט קיאקים- עוד אטרקציה מעניינת שמטיילים רבים לא מפספסים היא שיט של קיאקים באגם. בדרך כלל עושים אותו עם קבוצה, חותרים באגם בכיף, עוצרים בדרך על אחד האיים (אי הצבי, אי השחפים ואי התרנגולת- בספרדית זה נשמע יותר מוצלח) מתחממים בשמש ועם הקבוצה שאני יצאתי, המדריכה דאגה לארגן מראש "פריסה" ועל האי הוציאה קפה ומבחר מאפים.. פינוק.

טיולי ג'יפים של חורחה קפלינסקי. אטרקציה שאין ישראלי שמגיע לברילוצ'ה ולא מכיר.. יש מטיילים שלא יתלהבו מלטייל בג'יפ עם עוד המוני ישראלים ויש כאלה שיקפצו על המציאה. מה שבטוח הסיור בג'יפ בהחלט עובר כמה נקודות תצפית מהממות שיש בברילו'צה, משלב טיולי סוסים וארוחת על האש.

ואם אנחנו חוזרים לנושא האוכל, כי אפשר להיות בברילוצ'ה בלי לשמוע על המקומות שחובה לאכול בהם..

דה אלברטו- יש 2 מסעדות. הראשונה מסעדה של בשר. שבעיניי, מכל הטיול שלי בדרום אמריקה, שם היה הסטייק הטוב ביותר שאכלתי!! שימו לב המסעדה נפתחת בשעות הערב, כדאי לכם להגיע רבע שעה לפני הפתיחה כי אנשים מחכים שם בתור.. דקה אחרי הפתיחה כבר אין מקום..

המסעדה השניה זו מסעדה של פסטות- מבחר עצום של כל סוגי הפסטות הקיימות, פיצות ולזניות.. המחיר מגוחך ואם אתם מזמינים אוכל ולא יושבים במסעדה המחיר יורד לחצי..!

גלידת חורחה- גלידריה משובחת (ואני עוד לא חסידה גדולה של גלידות..), מבחר טעמים עצום.. אתם יכולים להכנס ולבקש לטעום לפני שאתם קונים.. כדאי, יש כל כך הרבה וקשה לבחור.. מה אני אגיד לכם.. הקשיים שאתה יכול להיתקל בהם כשאתם מטיילים..

השניצל של חזי- וכמו בכל מקום, תמיד יהיה מקום שינסה למשוך ישראלים עם אוכל מהבית.. השניצל של חצי זה פשוט סנדויץ' עם שניצל ומלא תוספות שאפשר להכניס פנימה ולא יקר.. המקום מצליח מאד וגם שם יש תור לא קטן כשמגיעים..

בואנוס איירס

בואנוס איירס, לקחת פיסה מהנוף הארכיטקטוני של אירופה ולשתול בלב דרום אמריקה. עיר יפהפייה ומיוחדת, המבנים, התרבות, האנשים.. בהחלט מקום שחובה להגיע אליו. ברוכים הבאים לבירת ארגנטינה!

יש משהו בעיר הזאת שגם אם תכננת להישאר בה רק שבוע, אתה יכול למצוא את עצמך נשאב אל האוירה, השווקים, מקומות הבילוי ובלי לשים לב כבר העברת חודש בעיר ואתה עדיין עם טעם של עוד.

אז יש כמה מקומות שממש לא כדאי להחמיץ..

בוקה- חובבי הכדורגל של ארגנטינה שביניכם ישר יקשרו את השם עם הקבוצה בוקה ג'וניורס, אבל מלבד העובדה שמכאן מגיעה הקבוצה המפורסמת, מדובר בשכונה יפה צבעונית למדי, תוכלו לראות קירות של בתים עם ציורי קיר מיוחדים, רקדני טנגו שרוקדים בפינות רחוב ואפילו רקדנים שרוקדים בפתחי מסעדות (מה לא עושים בשביל למשוך תיירים.. וזה עובד..).

סן טלמו- שכונה מאד מיוחדת אשר הצליחה (ועדיין מצליחה) לשמור על האותנטיות שלה, הבתים, המדרכות, הרחובות.. ממש להכנס לתקופה אחרת.

גם כאן המקום נודע בשווקים המיוחדים שלו. תוכלו למצוא כאן מדוכנים של פיצ'פקס קטנים (תמיד איכשהו אתה מוצא את עצמך קונה עוד איזה שטות למשפחה בבית..) ועד חנויות של עתיקות.

אצטדיון בוקה ג'וניורס- אם כבר דיברנו על בוקה, אז מומלץ מאד לברר איזה משחקים יש בזמן שאתם נמצאים בעיר וללכת לראות משחק. אני מודה ומתוודה שאני לא מבינה כלום בכדורגל, אין לי מושג מה זה נבדל וקרן מבחינתי זה מונח שלמדתי בשיעור הנדסה בכתה ד'.. אבל.... אני חייבת לציין שאחרי כמה דקות באצטדיון הבנתי מי נגד מי (טוב, אז אולי קצת הסבירו לי ) ובכלל.. האוירה, האוהדים, הטירוף שיש בקהל.. שווה כל רגע!

גן החיות בלוחאן- או בשפת המקומיים זאולוגיקו לוחאן- גן חיות בו ניתן להיכנס לכלובים ולהצטלם עם בעלי החיים, כלוב האריות למשל.. את החיות מסממים מראש, לכן כנראה שכשתגיעו לכלוב תמצאו אריה מנומנם..

גן החיות נמצא במרחק של שעה וחצי נסיעה (בערך), בכדי לשלם על הנסיעה באוטובוס יש מן מדחן למטבעות. למה זה חשוב..כי אפשר לשלם רק עם כסף קטן. תכינו את הכסף לנסיעה מראש כדי לא להתקע בדרך חזור בלי אמצעי תשלום.. גן החיות נמצא באזור דיי שומם ואתם לא תמצאו מקום לפרוט בו שטרות של כסף..

צניחה חופשית- הרבה מטיילים מנצלים את השהות בעיר כדי לצנוח... הרבה יותר זול מאשר בארץ, חוויה חד פעמית (או רב פעמית למי שקיבל חשק..), בעיניי אחד הדברים היותר מדהימים שעברתי בחיים! תבררו דרך ההוסטל שתישנו בו פרטים על מחיר, עם/בלי צילומי וידאו וצילומי סטילס.

אז אמרנו שיש מה לעשות ויש מה לראות במהלך היום. לשמחתכם גם במהלך הלילה יש המון מקומות לבילוי..

האופרה ביי- מועדון לילה גדול ששמו הולך לפניו.. חמש רחבות ריקודים שונות, מוסיקה טובה גם מקומית וגם בינלאומית, תיירים מכל העולם, תושבים מקומיים.. ולרקוד בטירוף עד אור הבוקר..

הברדק- פאב עם אוירה מאד ישראלית באמצע בואנוס איירס. הסיבה לזה נעוצה בעובדה שאת המקום פתחו שלושה חבר'ה ישראלים, שגילו פוטנציאל עסקי באזור במהלך הטיול שלהם בדרום אמריקה (הראש היהודי..). וכשאני אומרת אוירה מאד ישראלית, אני מתכוונת שיש מוסיקה עברית ברקע, תפריט עם מאכלים אופיינים (פלאפל, חומוס..), בימי שישי יש קידוש, בקומה השנייה יש ספריית ספרים להחלפה (הזדמנות טובה להשתחרר מספר שאף אחד לא רוצה להחליף איתך..), פינה לצפיית סרטים (ישראלים כמובן..). מי שנחת מהארץ ישר לבואנוס איירס, כנראה לא ימצא במקום משהו מיוחד.. אבל מי שטייל כבר תקופה לא קצרה ואז הגיע לבואנוס, לבלות בערב בפאב עם אוירה של הארץ, זה בדיוק מה שצריך!

אגב, אפשר גם לברר פרטים על כרטיסים למשחקי כדורגל ולנסיעות דרך המקום (והפעם בלי לשבור שיניים בספרדית עילגת.. אלא פשוט בעברית).

מבחינת אוכל, יש לי רק דבר אחד לומר- טנדור דה ליברה- התרגום מילולי- מזלג חופשי, ובעברית- אכול כפי יכולתך.. יש המון מסעדות פשוטות על השדרה המרכזית Avenida de Mayo ויש כמה מסעדות ידועות כמו בית הפרה שלא כדאי לפספס..

אז יש עוד המון מקומות לטייל בהם, המון מקומות לצאת אליהם ועוד מלא מקומות לאכול בהם והכי חשוב תמיד יש את מי לשאול.. יש מן קטע כזה בבואנוס איירס שהיא מלאה בישראלים, עברית בכל מקום.. חלק רואים בזה חסרון, חלק רואים בזה יתרון.. מה שבטוח תמיד תוכלו להתייעץ עם חבר'ה שהגיעו כמה זמן לפניכם לגבי עוד אטרקציות מעניינות, איפה המחירים יותר יקרים ואצל מי קל להתמקח על המחיר.. (צילום: מור לנקרי) דרום אמריקה לא מאכזבת!!