הזדמנות טובה להיכנס למנהרת הזמן ולחזור כמה עשרות שנים אחורה.. זה המקום להרגיש כאילו אתם חיים בסיקטיז בשנות האלפיים.
אל בולסון, אזור שממוקם בעמק ירוק ויפהפה! רוב המטיילים מגיעים לכאן אחרי או לפני שהם מגיעים לברילוצ'ה. שני המקומות דיי קרובים (מרחק של
מעבר למראה המדהים של המקום, אחד הדברים שמייחדים אותו זה האוירה. אם אמרתי סיקסטיז, התכוונתי לתושבים מיוחדים, היפים על כל המשתמע מכך, בגדים צבעוניים ברוח האוירה, הרבה שיער ואוירה רגועה שמתעסקים הרבה באומנות אותה הם מוכרים בשווקים ואפילו בריקוד. כשאני הייתי שם, הרגשתי שמדובר באנשים שבוחרים לחיות באוירה אחרת (זאת האינטרפרטציה שלי כמובן, לא ממש יצא לי לדבר איתם על משמעות החיים.. קצת קשה עם הספרדית העילגת שלי..) ובינינו, אני חייבת להודות שזה מדבק מאד!
אז אחד הדברים שעושים ברוב היום זה לרבוץ בערסל ולהנות מהאוירת המקום, הרוגע והשלווה. ואחרי שעושים את זה רוב היום, מגיע הערב ויוצאים לבלות, מועדוני ריקוד, פאבים. פה, מלבד עוד מטיילים כמוכם, תוכלו לגלות הרבה תושבים מקומיים. אני ממליצה לנסות לתפוס איזה תושב/ת דוברת אנגלית ולנסות לפתוח בשיחה.. יכול להיות מעניין.. ואם אתם דוברי ספרדית.. אז בכלל תתפרעו.
השוק המקומי- ממוקם באזור הרחבה המרכזית של המקום. כשאני טיילתי הימים שהשוק היה פועל היו ימים שלישי, חמישי ושבת. יכול להיות ששינו את זה.. אז אל תתפסו אותי במילה. זאת הזדמנות טובה לרכוש ממיטב יצירות האומנות של התושבים במקום, לקנות בגדים ותכשיטים ברוח האוירה והתקופה, ובכלל כל מיני פיצ'פקס קטנים..
יער הפסלים- עוד מקום יפה שמומלץ להגיע אליו זה יער הפסלים. דבר ראשון, הזדמנות טובה לצאת מהערסל ולחלץ קצת עצמות.. ואחרי שחילצתם עצמות, אולי כדאי גם ללכת לאנשהו.. אז יער הפסלים זאת הזדמנות טובה. הוא ממוקם במרחק של 5 שעות הליכה ממרגלות ההר, אז אם אתם קמים מוקדם בבוקר, מכינים סנדוויצ'ים ולוקחים מים לדרך, אתם יכולים לעשות יום טיול.. ואם אתם כמוני, שעם כל הכבוד להליכה אחרי הטרקים שעברתי בטיול הזה, מחליטה שזה בסדר גם להתפנק ולהגיע ברכב.. אז כדאי לדעת שזה חוסך את ההליכה המרובה ומשאיר רק שעה בערך של טיפוס (ועדיין אפשר לקחת סנדוויצ'ים..).
כשמגיעים למקום רואים יער שעציו הם פסלים שגולפו על ידי האמנים המקומיים. אז אתם בטח חושבים לעצמכם.. אז מה? סך הכל פסלים.. אז מה שחשוב לדעת, שהופך את המקום להרבה יותר מיוחד (בעיני) זה שהייתה ביער שריפה גדולה לפני כמה שנים והאמנים המקומיים גילפו משרידי העצים פסלים.. בעצם הם השאירו את היער כמו שהיה ופשוט הפכו עצים חרוכים לאומנות.. אם זאת לא דרך להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז אני לא יודעת מה כן..
למידע נוסף:
ארגנטינה
דרום אמריקה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה